מלאכת מחשבת חלק א מא

כשיאור עמוד האויר כל הרואה פני השמש הנה ישאר מתחת לארץ חלקת האויר נסתר מחמתו כי גזר ה' וצוה שהנענוע באויר המיוחד להאיר לא יתקבל אלא במה שכנגד פני השמש בקו ניצב לא במה שיהיה בקו שוכב כ"א מעט מזער סמוך לאויר הזורח. וא"כ האויר היושב בחושך ד"מ בצורת ג' אויר ד' השוכן בשטת בין ב' ג' ח' ט' יושב בסתר מגוף השמש א ולא יקבל תנועה מתנועת עצמי השמש המתגלגלים ובאים עד למטה שאלמלא ניתנה רשות לשמש להניע לא לבד כל עצמי האויר שתחתיו בקו ישר א' ב' ז' ח' א' ג' ט' ו' אלא גם אשר איננו ממול פניו עד שעצמי האויר ז' ב' ח'. ג' ט' ו' המתנועעים בקרבתם יניעו ויאירו גם עצמי האויר ד'. יצא מזה שמעולם לא יהיה חושך על הארץ ואנחנו לא נבדיל בין יום ובין לילה. לכן צוה השם יתברך והבדיל בין האור ובין החושך עד שהמאור בגשתו אל האויר החשוך יאירנו ויניענו ממול פניו לבד אבל לא באלכסון שלא בפניו בקו ישר. ולא יניעו ניצוצי ז' ב' ח' את האויר ד' ומפסיק עובי הארץ בינו ובין החמה ועם זה יום ולילה לא ישבותו. וזאת היתה ההבדלה הצריכה שהבדיל השי"ת בין האור ובין החושך להבדיל בין היום ובין הלילה. אתה עתה ברוך ה' תדע ותשכיל ממוצא דבר (יד) מדוע קרוב לשחר יבוא קור מה ובזמן כי בא השמש יעמוד החום והשרב. כי אמנם בעלות השחר האויר החשיך ד' כשישמע נענוע השמש היוצא על הארץ יברח מפניו ד"מ החמה א' המהלכת מאות א' לאות ו' ידוע כי אויר ד' החשוך בהיות כדור הארץ ה' מבדיל בינו ובין החמה יבקש לברוח דרך ז' ויהיה חוזר חלילה בתנועת השמש. ותנועתו שהיא חלק אחר חלק תסבב רוח וקור מה כאשר אמרנו הואיל והאויר לא יקבל בסבר פנים יפות נענוע השמש בחזקה אשר איננו לו לפי טבעו. הלכך היושבים במקום ג' מהארץ כאשר החמה במושב א' להם תהיה זורחת ישמעו קור ורוח מעט קודם עלות השחר לפי ששטח ד' החשוך נוסע במרוצה ובורח מתנועה חזקה ממנו אל מול פני ז' ויתנועע אויר ג' הקרוב לראיית פני השמש במרוצה לברוח. אבל השוכנים במושב ב' מהארץ ושמה החמה להם שוקעת בעת ההיא אדרבה יהיה להם חום כי שם תנועת השמש מבצבצת והולכת בעצמיה ולא יזיזנה ממקומה תנועת האויר החשוך קטנה ממנה עד לאחר לזמן לדמיון המים בימים לא ינוחו מזעפם גם אם יכלה זעם הרוח אך יום או יומים יעמודו. וזה הפרש שבין תנועה גדולה לקטנה. גם ככה בעבור זה יקרה שיתעצם החום בסוף הקיץ כשהשמש יתחיל להתרחק ממנו ויתקרר האויר בסוף הסתו כשהחמה מתקרבת אלינו כי בצאת השמש בגבורתו ובנסעו ממקום שבתו לבוא עלינו כדרך כל הארץ אחר תקופת טבת האויר שאצלנו שתנועתו אז קטנה בורח בחוזק אל נגדנו על בלי ירצה לקבל תנועה החזקה מטבעו ירצה להכניס בו השמש כתמול שלשום וגורם הקור החזק. ובסוף הקיץ לא תוסר תנועת האויר סבובית שכבר הורגל בה. ובהפך תתרבה משכונת האויר שכלפי הקוטב החוזר לאיתנו בהתרחק השמש ממנו וחוזר ומתגבר על האויר שעלינו הסובב. ועל כן אויר שלנו מתעצם כנגדו ומתנועע עוד בגבורה עד נסוע השמש מאד. וינצח האויר הקל וישיבנו בדמותו בצלמו ויתקרר כבראשונה:

ויבדל אלהים בין האור ובין החושך

ראה זה חדש הוא מי בער לא ידע להבדיל בין היש להעדרו בין האור ובין החושך אם לא יהיה עור. גם אמרו וירא כי טוב ויבדל נראה שאם לא ראהו טוב לא היה מבדילו והבדל דבר מדבר אינו לפי שהוא טוב או רע שכבר נמנו וגמרו כל בעלי דעת ומזימה שאין מופת כמופת הנלמד מן ההפכים כי לא ידע האדם מה טיבו של קנין אם לא יראה העדרו. ובעיני איש לא ייטב השלום אם לא עבר עליו רוח