מלאכת מחשבת חלק א לט

שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. כוונתו לשלול פתיות החומר והצורה אשר אמר ארסט"ו שבכל עת ורגע תעדר צורה ותתהוה צורה אחרת בכל הווה הנה הגיד לנו שאין חדוש בדברים אחר הבראם אלא התנועה כאשר כל הדברים תמיד יגעים ועמלים בתנועתם וזה מביא בהם ההפרש. אבל תמיד מה שהיה הוא שיהיה ובעצם לא ישתנה כל דבר הלכך ראוי שכל הברואים יפלו תחת חלוקת שני מינים. המין האחד חומר וגוף בלי השכלת בו תנועה כלל זה שמו אשר יקראו עכור וגס וחשוך ואצל הקימיצ"י ראש מת להיותו כפגר מת וכל רוח אין בקרבו כי לוקחה ממנו כל תנועה אף אם באמת לא ימצא בטבע דבר שהושללה ממנו כל תנועה בהחלט. והמין הב' (י) התנועה מתנועעת תמיד לקצה האחרון יום ולילה לא תשבות יכנו אותה בשם רוח חיים המחיה והמניע כל גוף אשר זרעו בו ואם ירבה כמותה בו ירבו בו החיים ואם מעט ימעטו. ומזה יצא לנו שינוי הצורות והתמונות בעולם. כי אמנם במים יותר תנועה מבארץ ובאויר ירבה כמותה מבמים ובאש יותר מאויר וכן בכל הנבראים המרבה והממעיט. אלו ב' מיני ברואים נאמר בהם בריאה שבראם הי"ת מקודם אשר בה יפול שם חומר הקדום. המין הראשון החשוך כנהו הכתוב בשם ארץ והשני מתנועע בשם שמים. והנה אחר הבריאה וקודם היצירה היתה הארץ ירצה החומר העכור מן המין הראשון בלתי היות בו תנועה כלל על כן אמר והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך. ואף מלת וחושך כנוי אל הארץ ולא בא להודיע דבר בפני עצמו להגיד שהיה חושך על פני תהום שאם עדיין לא נבראו המאורות והאור הנה החושך לא היה לבד על פני התהום אלא בכל העולם. אלא רצונו שהארץ היתה תוהו ובוהו וחושך שהיא היתה המין הראשון חומר גס עכור וחשוך בלי תנועה להבדיל בין האור שהוא כנוי לתנועה כאשר נבאר. ומושב זאת הארץ החשוכה היה על פני תהום. וכינה בשם תהום לא המים כפי המפרשים אלא המקום השפל שבשפלים כי ככה בכתוב יאמר תהום אל דבר שהוא בקצה האחרון ככתוב (תהלי' ע"א) ומתהומות הארץ. ורוח אלהים רצונו המניע ממין הב' היה נבדל מכל וכל מהארץ מרחף על פני המים שהוא הגוף הממוצע בין הגס והצלול ואין נוגע בארץ עד שהוצרך השם יתברך לחברם לאחדים ולהכניס התנועה בחומר. והתחיל סדר יצירה ושינוי הצורות בששת ימי בראשית באופן שפסוק ראשון כולל כל הבריאה מכאן ואילך סדר לבדו הוויה והפסד אם להרבות ואם להמעיט בתנועה: ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור

עד הנה הצענו סיבת כל הצורות מהבדל התנועות שבגופים. ועוד לאלוה מילין לבקש חכמה וחשבון ולהזכיר אופן התנועות בפרט סיבת החום והקור האור והחושך. והנה שמעת עד כה שחומרי הדברים כלם אחד הם. והתנועה בהם בכמות משונה מחבירו תביא השינוי בחומר זה מחומר אחר. אמנם לא כל תנועה יכולה לפעול זה אלא תנועה אחת לבדה מהעצמים הדקים שבגוף יסבו בלכתן בגלגול (יא) תנועה זאת לבד היא המביאה הפרש בין הצורות בהבדל תנועת הגופים המחוברים כי אולם תנועת העצמים הדקים אשר בכל הגופים בטבעה לסבב ולהתגלגל כמראה הכוכבים במסילותם. והיא הנותנת חיים וצור' וסיב' חום ואור. אבל תנועתם בלתי מתגלג' ירצה כאשר יתנועע חלק מחובר אחר חלק שלא בעגול לא לבד שלא יתחממו אלא גם לפעמים יצטננו ויסבבו הקור. והשבת הרוחות תוכיח שאינה אלא נענוע חלקי האויר ממקום למקום שלא בסבוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי כאשר יכניס הי"ת התנועה בגוף אם ירבה כמותה תרבה תנועתו ואם ימעט תמעיט. והרוח הזה ישתדל להניע בדמותו בצלמו גם חלקי הדבר אשר נופח באפיו ירצה בסבוב. (יב) ואם כח בו ברבוייו