מלאכת מחשבת חלק א לז

מניע ההוויות תמיד בהכרח קדם להם פועל שבראם ויהיה השני טעם לראשון. כי איך אפשר שפועל הכל יפעול תמונות בחומר קדום ולא יפעול החומר עצמו שאם כן יצטרך שפועל אחר משובח ועליון ממנו בראו. ואם זה הוא א"כ האלוק ההוא אח"כ ישב ובטל בהשלימו הבריאה ונכנס השני תחתיו לפעול הוויות בדבר הנברא מכח האלוק הראשון דבר לא יסבלנו השכל והדעת. ואם הדבר ההוא קדום בלי ראשית בלתי נברא יצטרך שיהיה הוא אלוה העולם אם אין לו ראשית ויתחייב שלא יהיה לו אחרית. ואיך אלוה אחר יתארהו בשרד ויפעול הדרגת הווייותיו מיום ליום (ו) אתה הראית לדעת בדברים האלה שכאשר נניח אלוק משנה תמונות הדברים וקראו הוויה והפסד בהכרח קדם להם הבריאה על ידי אלוה. ואם תאבה מופת לפעולת סדר ההוויה בימי בראשית על ידו הנה לכם ראיה מגלגול והתמדת שנוי הצורות בכל יום הוויתם והפסדם. אין זה כ"א ע"י מניע המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשים ופעולות. ואי איפשר שיתמיד סדר זה נכון על דרך הקרי וההזדמן ובלי מניע באופן שחדושם בכל עת ובכל רגע בסדר שאי אפשר שיעשה מעצמו הוא מופת לפעולת ההווייות ממי קדם ע"י פועל גם כן ועשיית ההווייות על ידי אלוה מופת לחדוש הדברים ולבריאתם בראשונה. על כן כתב משה בתחילת תורתו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. רצונו חומר קדום. ונתן טעם לדבריו הואיל והארץ בראשיתה היתה תוהו ובוהו וגו' והי"ת פעל בה כל התמונות והבדיל בין דבר לדבר בשנויים כאשר אלה פה עמנו היום וזו ראיה שבראם, אמנם טעם לפעולת ההבדלות והשנויים בחומר הוא התמדת סדר ההוויה וההפסד בתולדותם. ולכן כאשר השלים סדר ההווייות כלם כתב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כלומר זה ספר התולדות וסדר התמדת הפעולות יורה ויתן טעם שהי"ת עשה ארץ ושמים כאשר הוסיף ואמר ואיד יעלה מן הארץ וגו' אם כן אלה ראיה על יצירת ההווייות משונות ואלו מופת על בריאת החומר. ונתנה התורה טעם לדבריה בראשיתה. ובזה לא תצטרך להביא ראיה על שאר מאמריה כי כלם נכוחים למבין כאשר נתאמת לנו שאלוה ברא השמים והארץ וגו'. וכן לא יעשה בשאר החכמות יבקשו להביא על כל פרטיהן מופת הואיל וכל חכמה משאר החכמות אשיותיה רעועות אין להם על מה שיסמוכו לדמות בנין בלי יסוד כל אבן מקיר תזעק לאמר סמכוני באשיות וביד אדם אל אפולה. הנה מה נעים דבר הכתוב (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל. כי אולם יקשה אומרו כונן שמים לשון הוה יסד ארץ לשון עבר וירעפו לעתיד ויהיה פירושו על פי דרכנו שהי"ת מקדם בימי בראשית פעל יסוד לתורתו בחכמה ירצה במופת וראיה כמו שידענו שחכמה תקרא אשר מופת על דבריה לא כשאר הידיעות שאין ראיה על יסודם. והמופת הוא שכונן שמים בתבונה ובמלת כונן נרצה בה ההווייה והפסד תחת רומזו הבריאה במלת יסד הנה ראיה שיסד ארץ מקדם רצונו בריאה יש מאין הוא שכונן שמים עתה ההווייה והפסד באויר העולם הנקרא שמים ומופת על פעולת הצורות ושחקים ירעפו טל שתמיד מכאן ולהבא יתמיד הסדר הזה בנתנו טל ומטר על האדמה והולידה והצמיחה כאשר הוכחנו:

והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים

ראה ראיתי את עני עמי קהל מפרשי תורתינו והמתפלספים בה כלם כאחד טופלי שקר רודפי אליל ארסט"ו היוני וסייעתו חזו לנו שוא ותפל הביאו לנו הנחותיו למפורסמות והתאחזו באלו דעות נכריות כי לא חיות עד כי משורש נחש יצא צפע הכלל העולה מדבריהם להשמיד ולהחרים הלימודים הטובים ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך