מלאכת מחשבת חלק א לו

רבים המתפלספים בעם העושים במלאכה לא חכמו ולא ישכילו סודות הבריאה בנו אצלם ציון וכוונים למלאכת השמים ועליהם ירקעו פחי זהב חכמות ובינות בהם יצילו כל פסל וכל תמונה לכל מראה עיני כהן ישמרו דעת. ואם אין נעשה פתגם דבריהם כי לא ידעו ולא התבוננו דרכי ה' לא יאשמו כל החושים כאשר לכל הפחות נדע להשיב כענין אל מה שנביט ואע"פ שהכל הבל ורעות רוח. כי מי עמד בסוד קדושים ויקחה לנו וישמיענו אותה גם שהע"ה השתדל ועמל לרוח במחקר ואמר (שם א) ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמש הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו. פירוש השכל אשר נתן אלהים לאדם הוא לרעתו כי אילו נמשל כבהמות נדמו אין תבונה לא היה עמל וטורח להשכיל מה שלא יוכל. אולם כאשר נתן לו אלהים שכל ודעת להבין בהשכלה ולא השליטו האלהים לאכול ממנו לדעת טוב ורע אמיתת הדברים על בורים ולא יוכל למצוא המעשים הלא יתהלל במתת שקר. וזה ענין רע נתן לנו האלהים. ונתן טעם לדבר (שם) ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח. כלומר הואיל וכל המעשים וכל היגיעות בלמודים שיעשה אדם ויגמור בדעתו הם שקר והבל אין בהם תבונה אמתית. ושינה במחשבתו זאת לאמר (שם ג) ראיתי את הענין אשר נתן האלהים לבני האדם לענות בו, וטעמו בצדו את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף. ודבריו אלה מבוארים בתכלית כפי אשר אמרנו. עם כל זה לא נשיב ידינו ונעשה המוטל עלינו וכל המרבה לספר במעשי ה' ובנפלאותיו הרי זה משובח ומפואר. וכשם שתקרא סכלות למאמין ובוטח בידיעתו ככה פתיות בל ידעה בה אל המרחיק שכלו מכל חקירה מכח הטעם שאי אפשר להשיג. וככה קהלת מבשר ואומר הבל הבלים אמר קהלת שהכל הבל ותוהו. אמנם גם הבל הבלים לומר הכל הבל ולא לשמוע בדבר החכמות ולא להתעסק בהנה מדאגה מדבר קושי ההשגה ועומק הדבר

אמרתי גם אני בפרשה הזאת לנגוע בקצה המטה אשר בידי במעשה בראשית ונימא ביה מלתא דמסתבר כאשר עלה במחשבה לחדש דבר מעתה במחקר זעיר שם זעיר שם. וידענו כי שקר נסכה כי מי ידע בכל אלה וזרוע ה' לא עליו נגלתה ובסתר עליון לא עמד. אולם אדברה וירוח לי להגיד כי ישר דבר ה' תורת אמת ולקח טוב כל שעה שנמשמש בו לא יחסר כל טוב ושלחנו ערוך לכל הפירושים ויאותו על דברי ה' ישרים על כל מה שיחשוב אדם בדעתו לחדש מן העולם ועד העולם ובדבר מצוה קא עסיקנא. וכבר הורה זקן בפ"ז דשבת אמר ר"י בן לוי כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר (ישעיה ה) ואת פועל ה' לא יביטו. גם נדע להשיב לאשר לא מבני ישראל המה אחרינו הניעו ראש בתורתנו שלא נתנה טעם וראיה לסיפוריה בחדוש העולם. (ד) ולו חכמו ישכילו זאת יבינו כי בהפך דתנו תביא מופת נוצח על המאמר הראשון חחלת דבר ה' אשר אצל כל חכמה לא תמצא עליו טעם ולפיכך יצטרכו להביא ראיה אח"כ על כל פרטי ופרטי מדברי החכמה ההיא הואיל ועל היסוד והפנה לא יוכלו למצוא טעם ואתה לא כן כי אם בראש הדברים ירצה שה' ברא השמים והארץ שזהו המונח עליו תבנה ותכונן כל התורה והאמונה. והיה ראוי להאמינו ולקבלו בלי טענה לדמיון ראשית ויסוד כל חכמה מ"מ גם בזה בחר ה' ומשה עבדו ליתן טעם וראיה נוצחת. והוא שהארץ היתה תוהו ובוהו וגו'. (ה) כי אמנם בריאה תאמר בעשיית הדבר מעיקרו מלא דבר. ויצירה ועשייה בדבר הקדום וכאשר נניח לעולם מניע הגלגלים וההוויה וההפסד על הסדר הנראה בהכרח גם מימי קדם כך היה שא"א לומר שאז העולם התנועע מעצמו וכן לא יעשה לעת עתה. וכאשר נאמין היות פועל