מלאכת מחשבת חלק א ל

איש מרעהו, נח מ' דבר קטן ונבזה אינו מזומן לקנאה, והדבר הגבוה יתנו בו עיניהם, ולא יאונה לו כ"א רע, בלק ב'. דברים ה'. הטבע ידחה תמיד האידים הרעים שבאדם ויעכב הטובים. והעצמים האלה היוצאים מן אדם רע יהיו בטבע ארסיים ויזיקו האנשים המוכנים לקבלם, וזהו טעם לעין הרע ראה ד' לכן ראוי להסתיר הדברי' מן ההמון לבל יתנו עיניהם בהם, כי בהתפרסם הקול ימשיך אל הדבר הבטת כל אדם, עד שיגיעו אליו ניצוצי האנשים הרעים ויזיקוהו, והאיש יזיק בניו וממונו כאשר האידים היוצאים ממנו רעים וחטאים ראה ה'. מאהבה ושנאה

האהבה השלימה היא החשק לדבר להיותו טוב ולא לתכלית הנאה ממנו, ובעל אהבה כזאת הוא נהנה בהיטיבו, ויצא ב'. בא י"ח החשק האמיתי לא ינוח ריעות ושותפות בדבר הנחשק, ויצא ב', מי שתפשו האהבה והחשק יצא מרשות עצמו ויכנס תחת ממשלת דבר הנאהב, משפטים ב'. האהבה לא תמצא אלא בדומים במדותיהם, והשנאה במזגים ומדות מתחלפות, קדושים ב', השנוי במנהגים יביא שנאה ותחרות בין האנשים והעמים, שלח השנאה תפול בין אדם לדומה לו במצב, והקנאה בין קטן לגדול ממנו וישב ד'. ויחי י', על הרוב האנשים שאומנתן שוה שונאים ומקנאים זה את זה, כי כל אחד ידמה בעיניו שחבירו מרויח ומתגדל במלאכתו יותר ממנו, ויחי לא ישלוט האדם באדם אם לא יעשה עמו טובות, כי אין אהבה בהמון אלא לתכלית מקץ ד', בא י"ז, דברים א', אוהבי עשיר רבים ובבוא הצרות אין מרחם ואין קרוב ומי אוהב בהמון בלי תבואה. וישב ז', האדם יזכור אשר יצטווה בסבר פנים יפות כאשר יצפה תשלום גמול, אמנם אם אין לתכלית מה, הדבר נשכח מזכרונו, וילך י"א, האיש שאין לו קירוב דעת עם אשתו ובניו מטיל אימה יתירה בתוך ביתו לאין סבה, ויבוא בחומותיו מריבה וישנאוהו בני ביתו, נשא ב', כל אב מנהגו לאהוב הרע שבבניו, והטעם כי הרשע יחניפנו, מה שלא יעשה הצדיק. נת מ"ז, רעה בעיני ה' מריבת בני ביתו של אדם, יותר מאם חטאו ורבו עמו, וירא ה', אויבי איש אנשי ביתו ויורשיו של אדם המה בעוכריו והמצפים יום מותו, כי אינם עמו אלא לתועלתם, ברכה ד', ראוי לשמור מאד לבלתי הכניס בין הקרובים ריב ומצה כי אין תרופה להם ועד עת קץ לא יחזרו לאהוב זה את זה כירחי קדם לך לך ו', המריבה בין הקרובים תשרוק אל הרחוקים שיעופו ויבואו לשעבדם, שם י"א, כל הנפרד ממשפחתו לגור יחידי באשר ימצא יסבב לנכרים שימשלו בו, חיי שרה ה'.