מלאכת מחשבת חלק א כט

המדות יחשיבו האדם מה שהוא, ואיש שר וקצין אם יהיה נבל וכילי, לדלת הארץ יחשבוהו, חיי שרה ב', ילוה מעותיו לכל מי שישאלנו לסוף יצטרך לבריות, על כן המבזבז יבזבז במדה ראויה לערך עשרו, משפטים ד'. יגונה איש לא ירצה לפזר מקנה קנינו ורכושו במתנה, אך אמנם המתהלל במתת ומבטיח הרבה ואין כל, רע מאד. חיי שרה ג', ע נותן מה שהוא חייב כאלו חונן ומלוה, והצדיק נותן מה שאינו חייב כאלו נטל ויצא ו'. מהחנופה והזדון

איש אשר רעה תמצא בלבבו וחלקו מחמאות פיו קשה להשמר ממנו, וטוב ממנו ק אשר שניהם בו כאחד רעים, תזריע א', לו לשון מדברת גדולות אינו חורש און בלבבו, ואיש לב רע ידבר בשפת חלקות, שמות ח', במה שבין אדם למקום נמצא אנשים מראים עצמם פרושים וחסידים, אמנם לא כן במה שבין אדם לחבירו כי לא יוכלו להחניף, ע"כ הממון והזהב הוא כור לבחון האיש הכשר מן הצבוע וחנף. תרומה א', מהקנאה והתאוה

רע מחבירו מי שנולדה ממזגו תאוה רעה מתאות חבירו, כי יתחייב להלחם על טבעו בכח גדול ממה שיצטרך חבירו, יתרו ט"ו, התאוה תתרבה מעצמה, וכשיכסוף האדם לדבר אף אם יקנה הדבר אשר איוה, עוד תוסיף לו תאוה על תאותו ורפואת התאוה שלא להתאוה, ראה א'. הקנאה תפול בין איש לגדול ממנו אשר התנשא עליו או שיאמין שהושפעה אליו טובה יותר ממנו, וישב ד', ויגש א', ויחי ח', הקנאה תתייחס אל דבר שיוכל האדם לעשות בכחו ושכלו, ולא על דבר המופלא ממנו, בהעלותך ז'. הרע באיש עין האדם כאשר היה בן גילו ודוחה לו בחשבו שיתנשא עתה עליו בדבר מן הדברים, ואמנם לא יקנא כ"כ באדם שהיה תמיד גדול ממנו, וכל שכן אם הוא עתה קטן ממנו בערך, תצא ג'. אם יקום איש למשול על בני גילו יקשה הדבר אליו מאד כי יקנאו בו, ולא בנקל ישאו עולו על צוארם, א וישב נ', המספר גדולות לעצמו יביא עליו קנאת ושנאת כל השומעים דבריו שם ב', ההולך לגור לא יתראה ולא יתדמה תכף ומיד לאזרח ולתושב שלא יקנאו בו, תולדות ה'. לא יתגדל איש השלם בתוך עיר מולדתו בעבור קנאת חביריו, אלא יפיצו מעיינותיו חוצה, לך לך א'. הטוב המושפע לרבים אינו נחשב כטוב הניתן ליחיד בהפרש לזולתו, כי היא קנאת