מלאכת מחשבת חלק א רנא

אויבו. ככה יעשה ה' יביא מכותיו במקרה מתמיד ובפעם הזאת ישלח את כל מגפותיו וחליים רעים ונאמני' כאשר תראה בכתובי'. ואז אי אפשר להם שלא ידעו ולא יבינו השגחת הבורא מכח התמדת המקרה להרע בהם ובאויביהם להטיב עד שיתודו עונם על מעלם אשר מעלו בה' כמו שאמר לבסוף והתודו את עונם וגו' ואף אשר הלכו עמו בקרי לבלתי האמינם כי עיני ה' פקוחות לתת לאיש כדרכיו. ובהתודם על זאת אף הי"ת ישוב מחרון אפו וימעיט הצרות והתחלואים באמרו אף אני אלך עמם בקרי כלומר ישוב ה' לאחוריו ומחמת קרי ישוב להכותם בקרי מן האופן השני ולא עוד בחמת קרי ומן האופן השלישי עד שעוד יכנע לבבם הערל וישובו בתשובה ואז ירצו את עונם. ועוד לאלהים פתרונים לקמן

אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו': כל המפרשים בקשו טעם על מה אבדה הארץ ומה הנאתה בגלות ישראל והרצת את שבתותיה הלא הגוים ההמה אשר גרשום מהסתפח בנחלת ה' וישבו בארצם וחרשו גם הם ויזרעו הקרקעות ולעולם בהם יעבודו ואם כן מה אכפת לה שהגוים יעבדוה ולא ישראל כאשר לא תשבות מעולם? ואמנם בפרשה הזאת אין מקום להתעוררות זו. כי מקרא מלא כתוב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה אז תרצה הארץ וגו' מדבר בתנאי שאם האדמה תשאה שממה אז תרצה את שבתותיה אבל כפי האמת בגלות בבל מעשה שהיה לא כך היה ולא היתה הארץ שממה אלא נשתעבדו בה האומות ואיך רצתה הארץ ככתוב שם (דה"ב ל"ו) וכדברי רש"י וכן בגלות המר הזה אשר אויבינו פלילים יושבים לבטח עליה נטעו כרמים ואכלו את פריהן? ונראה להביא טעם נכון בדבר. כאשר אין ספק כי כל ארץ תוציא צמחה וגם זרועיה תצמיח לבריות כי תעדר ותחרש כדרך כל הארץ. אבל לא תעשה פירות מאליה ולא תוסיף תת כחה יותר מן הראוי והנהוג לה. אם לא בשביל ישראל דרך פלא הוכרחה להוציא יותר מכחה ולהיות להם ארץ זבת חלב ודבש. ועתה אין כל ואין הפרש בינה לשאר ארצות. זהו שכתב ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כלומר יתן מעצמו ברוב עוז בלי שתעמלו ופי' רש"י ועץ השדה אילני סרק ושיהיה הדיש מרובה וכל זה מעשה ניסים לכן וישבתם לבטח. ובכל אלו הוצרכה בעל כרחה לטרוח ולעמול מה שאין בידה לעשות למלאות דבר ה' ומדה טובה אינה חוזרת כאשר היתה באמנה אתו גם כי יחטאו לה'. על כן ראוי ליתן לה שבתון מקץ שבע שנים לפחות שלא תוסיף בה על הנהוג וישראל לא שמרו משמרת ה' ע' שמיטות. על כן יחוייבו לילך מן הארץ ואז אע"פ שישבו נכרים עליה מ"מ לא תתן הארץ יבולה אלא כדי חילה כאשר היתה עושה בשנת השמיטה ולא תעמול יותר מן הנהוג לטרוח בעמלה בשבת ישראל עליה. זהו שאמר בפרשה הקודמת ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה ופירש רש"י וישבתם לבטח שבעון שמיטה ישראל גולין שנאמר אז תרצה הארץ וגו' ויהיה פי' הפסוק ונתנה הארץ פריה בכח גדול על גבולה בשבע שנים עד שתוכלו לשבת עליה לבטח שאם לא תקיימו השמיטה תרצה הארץ את שבתותיה ותגלו ממנה: והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי

ידוע דבור חז"ל פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. ויותר מה שאמרנו על זה במקום אחר. עוד יש לפרש כי על כן יתודו את עונם וגם עון אבותיהם שגם עון אבותם אני פוקד עליהם וצריכים סליחה כי הבנים מעלו בי במעל אבותם ואחזו מעשיהם ובמעלם קאי על אבותם רצונו שמעלו בי במעלם של אבותם ולכן צריכים וידוי גם עליהם: