מלאכת מחשבת חלק א רנב

אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם

כבר פירשנוהו על נכון למעלה ועוד נאמר כי גלות מכפרת עון. והיה ענשם לפי שהלכו עמו בקרי גם בעת התשובה ולא עשו אותה כהוגן. על כן אף אני אלך עמם בקרי בכפרתם ולא אכפר להם מכל וכל אלא ביסורין וגלות. או אם יכנע לבבם הערל ולא ילכו עמי בקרי אלא ישובו בכל לבבם אז ירצו את עונם מיד בלי עונש וגלות. ועתה מלות או אז יתכנו גם המה בפשט הכתוב: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור: והארץ תעזב מהם וגו'

מה שלא כתב מלת אף גם בארץ ולא אמר ואף את הארץ אזכור כבראשונים? וגם מה שאמר והארץ תעזב מהם שאם עכ"פ ילכו בגלות מה יועיל להם זכירת האבות? הטעם שבחר להודיע שעל מעל ישראל לא יועיל זכות האבות אלא בינם לבין המקום וכאשר ירצה ה' לרחם על ישראל ולסלוח לעונם בעבור אברהם ויצחק יזכור הארץ אשר השמה מהם. ולפי שכל דרכיו משפט ואין לעשות צדקה וחסד לאיש באופן שיצא ממנו חסרון ועול לאחר. לכן לא יוכל ה' לזכור חסדי אבות בזכרו הארץ לא שבתה את שבתותיה ואבן מקיר תזעק ותבוא לדין ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה הלכך לא יוכל לכפר אלא מה שנוגע אליו ולא מה שנוגע לארץ לפיכך יגרשם מארצו והארץ תעזב מהם זה שאמר וזכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור כלומר אע"פ שאזכור ברית האבות עם כל זה והארץ אזכור כי אני שופט צדק וצריך לעשות לה דין על כן יגלו וגלות מכפרת עון: והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה וגו' יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם

מודעת זאת בכל הארן שארץ פרי תהיה למלחה כאשר לא תעדר ולא תזרע ימים רבים כי תעלה שמיר ושית כערער בערבה. ולזה רע יחשב לאדמה כאשר יתנו לה שביתות הרבה. ואף כי גם רע ירוע לה לזרעה ולהעבידה יותר מכחה הואיל ובזה תאבד חילה ותעש באושים מ"מ רע לה יותר מזה שיעזבוה ימים רבים בבטלה לחפור פירות ולעטלפים ולא תשוב חילה אליה בנקל. עוד ידענו מה שאמרו חז"ל הרשעים אפילו על פתחה של גהינם אינן חוזרים טעמו של דבר שגם כאשר יבואו עליהם ימי הרעה ויקבלו עין בעין ענשם הראוי לא ייטב בעיניהם לעזוב חטאם הואיל והורגלו בו ונעשה טבע שני עד שהוקבע להם ווסת בפשע וטבעם ימאס הפכו ולא ישוב מפני כל. זהו מה שאמר הכתוב והארץ תעזב מהם ימים רבים ועכ"ז תרץ את שבתותיה רצוני תחפוץ בשבתות השנים ההם אף בהשמה מהם אע"ג שתהיה שממה מאותם השבתות כ"כ תהיה קצה בעבודה התמידית שנשתעבדו ישראל יותר מכדי צרכה. וגם הם ישראל ירצו את עונם ויתאוו בו אף בעת גלותם וענשם יען וביען במשפטי ה' מאסו ואת חקותיו געלה נפשם והורגלו במאוס הזה עד שנעשה להם טבע: איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'

שהמקריב נפשו הוא מקריב כל מה שיש לו ולערך הנותן אין מתנה למעלה ממנה. ואע"פ שלערך הי"ת מה יתן או מה יוסיף וכאין נחשבו לו כל הנשמות והרוחות שבעולם לזה אמר איש כי יפליא לעשות בנדרו לערכו ולא לערך ה' בהקריבו נפשות לה' כי יתן כל מה שבידו ליתן ואל נורא עלילה. ישלח אותנו מזה כשלחו כלה. נדרי לה' אשלם גם בחור גם בתולה. אל המנוחה ואל הנחלה