מלאכת מחשבת חלק א רמט

גם לבסוף התוכחות חזר להזכיר בקרי שתי פעמים ל הדבר צ"ע והשכלה היטב. עוד יפלא לעיל שאמר ואם לא תשמעו לי וגו' והוסיף עוד ואם בחוקותי תמאסו וגו' יתרון וכפל הדברים? עד שהוצרך רש"י לחלקם בעובר להכעיס ובכופר בעיקר עיין עליו. ואמר עוד ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם לא הזכיר באלה קרי ולא בחמת קרי עד שבא אחריו מאמר שלישי ואם תלכו עמי קרי וגו' ומדוע פעם לא יזכור מקרה ופעם יזכרנו בלשון קרי ופעם בלשון בקרי ופעם בחמת קרי? ובטרם כל ראוי להתעורר על דבר מקרה לאמר מה הוא? ובמחקר יגיד (ח) כי הוא דבר הנולד בהיסח הדעת. ויהיה כדבריהם הנה כאשר לא חשב אדם בדבר ובא לו שלא מדעתו יקרא הדבר קרי או מקרה. ויהיה סבת שמו כוונת האדם המקבלו באופן שלא יתנגד שיהיה מקרה מצד האיש ההוא ולא יהיה מקרה אלא רצון ומחשבה מצד הפועל ויהיה נחשב למקרה מה שגזר עלינו ה' יתברך ברצון כאשר קבלנוהו שלא במתכוין. ויש אופן שני מן המקרים. כאשר ישתדל איש לפעול פעולה ונהפוך לצאת פעולה מה שלא רצה בה ולא חשבה מכח דבר אחר חיצוני בלבל פעולתו בדבר גם בזה ידוע שלא יחשב הזדמן אלא אל אשר נפגמה פעולתו לא אל דבר המבלבל. ועוד בה שלישיה. כי בשגם המקרים לא יתמידו מ"מ כמה פעמים ראינו באיש אחד ישנו וישלשו המקרים בו להרע ובאיש אחר להיטיב עד שיקראו לראשון קשה יום ולשני שהשעה מצחקת לו כי יש לך אדם ד"מ יתעסק באניות סוחר כמה ימים ויעלה בידו מה שיכוין ויש לך בהפך אדם אחד שתטבע ספינתו בים ויאבד כל עשרו תמיד בכל רגע שמועות יבהלוהו ולא יאונה לו מעולם מה שיבחר. (ט) וזה המין מן המקרים בהכרח יורה באצבע גזירת ה' על האיש ההוא אם טוב ואם רע. כי לא יתמיד הדבר בלא מתכוין להיות כן זמן ארוך אם לא כי יד ה' עשתה זאת וגבוה מעל גבוה שומר לתת לאיש כרצונו כאשר עלה במחשבה לפניו. ואף גם זאת אוילים מדרך פשעם יביעו ידברו עתק לאמר שזה נולד במזל טוב וזה במזל רע. ואם המזל גזר א"כ אינו במקרה והיסח הדעת אלא ברצון וכוונת מסבב הגלגל והכוכבים ל עתה ידעת היות מין השלישי הזה מן הנולדים וקראום מקרים היותר מזומן ואמיתי להודות השגחת הי"ת על הנבראים ושלא יהיה הזדמן לא מצד הפועל ולא מצד המקבל. קרוב לזה אופן השני כאשר יצא דבר מן פעולת האדם נגד רצונו ובהפך ממה שנשתדל גם זה יורה קצת כי יש אלהים שופטים בארץ ורוצה הדבר בהפכו ואינו מקרה אלא מצד המקבל. ורחוק מכלם המין הראשון בבוא פעולה אל האדם שלא מדעתו לא התעסק בה ולא ידעה שאין ראיה מוחשת גם על כוונת הפועל. ככה תראה באבותינו ע"ה גם יעקב הסתכל בזה המין הראשון מן המקרים בבוא אליו רגזו של יוסף בהיסח הדעת התאבל על בנו ומאן להתנחם. ואם חשב בדעתו היות זה יד ה' כי נגעה בו ולא דרך מקרה הלא היה לו להצדיק את הדין ולקבל בסבר פנים יפות גזירת הבורא ל אמנם יצחק אע"ה כי בא אליו המקרה מן המין השני כאשר השתדל לברך את עשו ונהפוך שברך את יעקב שלא מדעת כתוב (בראשית כ"ז) ויחרד יצחק חרדה וגו' אבל סיים בדבריו תיכף גם ברוך יהיה כלומר זה הדבר לא בא במקרה אלא מרצון אלוה ממעל ובהכרח צריך להודות ולומר גם ברוך יהיה כי זה האופן השני מן המקרים למי שנצנצה בו רוח בינ' השכל ויראת אלהי' יורנו וילמדו שאינו הזדמן וקרי אלא מחשבה ורצון הפועל כאשר אמרנו. אתה השכלת עשה כיום הזה כלל ולחשוב מחשבות שאין קרי והזדמן בעולם אלא הכל בהשגחת אלהים יהיה טוב או רע על האדם. ואין לאומר שיאמר שלא ניתנה ההשגחה