מלאכת מחשבת חלק א רמז

כאשר נתחזק להציל עצמו שלא ליפול סובב החיזוק וההתנצלות בתנועה נגדיית אל הנפילה שנשברה רגלו ולפעמים תשבר מפרקתו וימות. גם יאונה לפעמים דבר מבהיל לאדם בא לטובתו והוא לא ידע ואשם פחד יקרהו ורעדה ואע"פ שהוא לתכלית טוב. (ד) וכל תחלת הבטה באדם לא תניחנו לחשוב מחשבות עליה ולהחניף על קבלת פעולתה אלא בראשית כשתפול עליו פתאום על כרחו יעשה מעשים רומז בידיו מולל בעיניו ובאיברי גופו ולפחות בצורת הפנים יראה לנו התפעלותו בדבר ההוא עד שאח"כ כמעט רגע יחשוב בשכלו דבר ההגון לעשות ויתנגד על תנועת הטבע ויחניף כאלו קבל בסבר פנים יפות הדבר ראוי להצטער עליו. והטעם כי נתן ה' בכל נברא הכנה להתקומם נגד הקמים עליו להנצל ממנו במה שיכול לקיים חיותו ולהאריך ימים על האדמה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב עוד כל ימי הארץ. על כן התחכמה התבונה האלהית בכל הדרכים על האדם ייעצוהו ויכריחוהו אל החיים כאמרם ז"ל ועל כרחך אתה חי. שאלו לא עשה כן כבר כל בן איש חיל בידעו הטוב הצפון בעולם שכולו הטוב אחר המות מי גבר יחיה בחיים האמללים האלה ולא יבקש המות בידיו או בכל דרך מהדרכים ל כאשר קרה לתלמידי פילוסוף אחד דרוש דרש להם תענוג החיים הנצחיים לנשמת האדם אחר המות עד שקמו בחפזה כלם ובחרו מות מחיים והמיתו עצמם כאחד. זהו טעם (ה) למה לא נכתבו בתורה יעודי חיים נצחיים אחר המות. לבל ירעו וישחיתו עצמם להשיגם. אדרבה כל ההבטחות על פרי מעלליהם תסובנה בטוב העולם הזה. להעמיק בלב ההמון מה שנטע ה' גם בטבע האנשים לרדוף אחריהם בחשבם תועליות העולם השפל הצלחות טובות מאד ואל יהרסו לעלות אל ה'. הנה כי כן מכח הטבע ומתגבורת התפעלות ספורי התורה וממצוותיה לנוס מן הסכנה ולקיים החיים נשרשה בלבב כל היצורים התאוה אליהם. עד שיאמינו מר המות ויפחדו ממנו כאשר ינוס איש מפני הארי או מן הדוב וחי בהם אמרה תורה. ויהיה אדם צדיק וישר בכל נפשו ובכל מאודו אי אפשר לו להסתער נגד הטבע ונגד מה שהושם בלבו מיום הולדו ולא יירא בזכרו יום המיתה אף אם ידע באמת שנפשו בטוב תלין ויצא מתלאות הזמן האכזר. ואתה קורא נעים ראה דעתי ולבך שים לאשר אני מראה אותך בזה ולאשר אמרו בו כל הראשונים שקדמוני ותבחר ותקרב ככל אות נפשך כי לך משפט הגאולה. ונתתי שלום בארץ וגו': עד ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב

אם ה' יתן שלום בארץ מבואר שלא יעבור בה חרב ל ואמרו חז"ל אפילו חרב של שלום אמנם דרך פשוטו של מקרא ראוי להשיב. ועוד מדוע לא אמר ונתתי שלום בארצכם בכינוי ודמיון מה שאמר וחרב לא תעבור בארצכם או יאמר גם שמה וחרב לא תעבור בארץ בלי כנוי? גם יקשה אמרו ורדפתם את אויביכם וגו' שהיאך ועם מי יעשו מלחמה אם יתן שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצם? גם מגומגם ונפלו לפניכם לחרב ולא אמר תהרגום תנצחום ובלשונות כיוצא בהם? והנכון אצלי כי כאשר יראו כל הגוים גדולת ישראל והשגחת ה' יתברך עליהם לא מבעיא שלא יתגרו בם מלחמה ומוראם וחיתיתם יתן ה' על כל העמים אלא גם זה בזה לא יכותתו גוי בגוי ולא ילחמו ביניהם מיראה מדבר שלא ירע בעיני ישראל. ובזה לא יצטרכו ישראל לערוך כלי מלחמה וכתתו חרבותיהם לאתים. כי אולם (ו) כאשר הגוים השכנים ילחמו אלו עם אלו מדרך מוסר ההנהגה שהעם הקרוב אליהם גם הוא עיניו לנכח יביטו ויכין בעירו עמו ואיש כלי מפצו בידו ולא יבואו כבלע