מלאכת מחשבת חלק א רמד

ימוך אחיך למה חזר שנים ושלשה פעמים עמך וחי עמך וחי אחיך עמך ב' מדוע התחיל וסיים בלשון אח כי ימוך אחיך וחי עמך ובאמצע הסב את שמו בלשון גר ותושב? ג' בשנותו את טעמו גם בלשון אח שאמר בראשון וחי עמך מבלי שיזכיר לשון אחוה ואחר כך הזכירו אחיך עמך? ד' בהזהרתו שהזהיר לא תקח מאתו נשך ותרבית והוא דבר שאסור ליקח אף ממי שאינו גר תושב ועני גם מאיש עשיר ולא מן העני לבדו מלבד שדבר הנשך והתרבית כבר מוזהר פעמים את כספך לא תתן לו בנשך לא תשימון עליו נשך ולמה כאן נשנה לאין צורך? ה' במה שהזהיר ובמרבית לא תתן אכלך כי מי הביאו לזכור כל אוכל אשר יאכל ובמלוה לעני בשעת דוחקו הכתוב מדבר ולא במוכר לו אוכל? ו' בשנוי ובהפרש הנראה בפסוקים בראשון כתוב אל תקח מאתו נשך ובשני את כספך לא תתן לו ולא אמר לא תקח מאתו וזהו הפרש שראוי לשום לב עליו. ז' גם אמרו לא תתן אכלך בכנוי כאלו אוכל אחרים יהיה רשאי למוכרו במרבית? עד שדרשו חז"ל כספך ולא כסף אחרים ח' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען מה ענין צדקה אצל הארץ על כן אני אומר מבלי שנרחיק הדרש שדרשו ז"ל מהפסוקים להוראת הדינים כי שבעים פנים לתורה ואין הפשט מוציא הדרשה שתידרש. כי אמנם בחרה התורה להורות לנו במדות. (ד) על היות עני בישראל לפעמים עז פנים נבל ונבלה ידבר כל רוחו יוציא לומר תנו לי צדקה כי חובה היא עליכם וישאל פנים זועפות וברוגז פנים ולכן יסבב כי רוב בני אדם יחרה אפם על חלומותיו ועל דבריו וימנעו עצמם מלתת לו צדקה באמרם שאין לו צורך ואלו נכונים דבריו לא יצא עתק מפיו לדבר גבוהה אין זה כ"א רוע לב ואדם שאינו הגון. ואם אחד מיחידי סגולה יאסוף עני אל תוך ביתו העני ההוא יעשה מעשה היצר הרע נכנס בעני ולא זז משם עד שקנה בעל הבית אדון לעצמו. ומדה רעה כזאת היא ברוב העניים שבימינו. עד כי חדלו פרזון בישראל והולכי נתיבות יושר. ואם יתנו צדקה יתנוה בכאב לב ודברים קשים כגידים. הזהיר לנו הכתוב את כל זה דרך מליצה והוכיחנו לבלתי הביט אל דברי העניים ואל מעשיהם הרעים ולא נשגיח אם יענו אותנו קשה. ונעשה צדקה בלב טוב ובפנים מאירים למען קדוש ישראל ולא למענכם. כי כן צוה ה'. באמרו כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו לתת לו צדקה אף כי בתחילה יהיה עמך גר ואח"כ יעשה עצמו תושב ולבסוף וחי אחיך עמך ישוב להיות כאח כרע בביתך מ"מ לא תקח ממנו אח"כ שכר אכלך וכספך שנתת לו. כי תאמר בלבבך אחר שהעשיר זה והוא גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל. עתה ישלם לי מה שנתתי לו. לכך אמר אל תקח מאתו נשך ותרבית ממה שהלוית לו כבר בתורת צדקה אע"פ שחזר להיות חבירך ועשיר כמותך וחי אחיך עמך ולא עוד אלא שראוי להוסיף לתת לו מממונך אם יצטרך. ז"ש את כספך לא תתן לו בנשך שאע"פ שיגדל בזדון לבו ורוח המושל יעלה עליך. אל תמנע מלתת לו לחמך ויינך ולא בנשך ומרבית ולא יהיה פירושם רבית אלא שלא יתן לו צדקה בדברים קשים ורעים לשון נשך הנושך שאולי יביאנו לזה בראותו לקחת לחמו וטבחתו אשר טבח לתת לאיש אשר לא עמל בו ולא ידעו על כן אמר כספך ואכלך כי להיותו כספו ואכלו יתננו לו ביום אשמתו בחרון אף קמ"ל את כספך לא תתן לו בנשך. והטעם לפי שהוצאתי אתכם מארץ מצרים שהייתם שם עניים מדולדלים ולא די שהוצאתי אתכם מן הדלות אלא אף נתתי לכם העשירות בשלל המצרים ובתתי לכם את ארץ כנען (ה) כי אמנם אין איש שמח בחלקו האמצעי אלא תמיד סובב סובב הולך רוח בני אדם וממקומו שואף אל קצה האחרון ואין די לו שיסורו ממנו הרעות אלא מתאוה אל הטובות המדומות. והי"ת היודע רוח בני אדם העולה היא