מלאכת מחשבת חלק א רמג

אשתדל בכל כחי לאסוף ולכנוס לקנות קרקעות או בית מושב ואחר העמל והטורח ונתתי את עמלי ביובל לאיש לא עמל בו ולא השתדל לקיומו! לא היה נראה זה מחסדי ה' עם בריותיו. לולי נוציא מן המצוה הזאת תועלת גדול לכל ישראל בכלל ובפרט. כי אולם בזה ניצל העשוק מיד עושקו. כאשר יחשוב אדם בלבו לאמר למה אלך ואגזול נחלת שדה וכרם ולהונות את עמיתי הלא בשנת היובל הזאת ישובו איש אל אחוזתו ואם כן לריק יגעתי לתוהו ולהבל גזלתי את שאינו שלי. וזו היא כוונת היובל וכל פקודי ה' ישרים. על כן אמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו וזה סבה שכאשר תמכרו ממכר או קנה וגו' לא תונו איש את אחיו כי תזכרו חיוב החזרה ביובל ואין לכם תועלת ממושכה לגזול: נתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה

אם הארץ היתה נותנת חילה מעצמה בלי השתדלות האדם כאשר נצטווית עץ פרי שפריו ועצו שוים מבלי שיעמול האדם לזרוע להוציא ממנה מה שאינה נהוגה. כבר ידענו שיהיו פירותיה מתוקים וטובים לבריאות יותר ממה שהם לעת עתה בהם שמרים הרבה יסבבו חולאים כידוע. וזה סיבה שיולידו באצטומכא אחרי אכילתם מותרות ואידים בלתי מבושלים אינם מניחים לו לישן ובפרט כאשר ירבה באכילה מהם. לכן ספר הכתוב שכשיעשו ישראל רצונו של מקום יצו ה' את הברכה שתתן הארץ פריה הנהוג לא תעדר ולא תיזרע באופן שאפילו יאכלו מהם לשובע ישבו לבטח ולא יבהילום אידים ועשנים: ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ

הנה האיש העובד אל כילי ורע מעללים (א) כאשר יצא מעבודתו אל עבודת איש נדיב ויפה עינים עבודתו זאת היא גאולה לו כאלו יצא חפשי מעבדות לחירות. כך הארץ אשר מעולם תחת עבד כי ימלוך הגוים אשר לעולם בה יעבוד כאשר תצא מתחת ידם ליד ישראל המקיימים שמיטה ויובל גאולה תקרא, לארץ ובכל ארץ אחוזתכם שיאחזו בה ישראל המה יתנו גאולה אל הארץ ההיא תחת היותה ביד עבדים: ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתי

אין הרצון שגם כאשר יהיה לו גואל לא יוכל הוא לגאול אחוזתו מעצמו אם תשיג ידו. אלא הודיענו כי על הרוב (ב) כאשר לאדם גואל עשיר יוכל לגאול מסתמא העני לא יתן אל לבו ואין האיש שם על לב לגאול שדהו באמרו הנה קרובי יגאול את גאולתי. אולם כאשר אין לאיש גואל ויתייאש מבטוח באדם ההכרח יביאנו ליתן לבו ויעמול למצוא די מחסורו לגאול את גאולתו. וזו היא רעה חולה בעולם כי כל פתי חסר לב ימצא תמיד משען ומשענה יושיעוהו בעת רעתו לא יחסר כל. אמנם חכם לב יקח מצות וראיתי צדיק נעזב אין לו מי שיטרח בעדו וישתדל לעזרתו. והטעם (ב) כי החכם ונבון דעת אינו נשען על איש ולא יבטח כי אם על שכלו ועל כחו על כן אין איש נטפל אליו אבל איש בער לא ידע וכסיל ועיר פרא בהכרח יבקש עזר מכל האדם אשר על פני האדמה עד שימצא מי שירחם עליו ויעזרהו: וכי ימוך אחיך וגו' גר ותושב וחי עמך וגו' וחי אחיך עמך וגו'

ההערות הנה מבוארת מאליהן ואולם נזכירם א' הואיל וכתב פעם אחת וכי