מלאכת מחשבת חלק א רמב

לו ושונא את מי שאמר והיה העולם. לכן כתב בזה שלא נחשוב שאלהים חיים ומלך עולם הוא לדמיון אלהי הגוים כי לא כצורנו צורם וביותר ראוי להזהר בשמו הגדול. כי כל איש איש אשר לא מבני ישראל שיקלל אלהיו ויאור אותו בפיו ובשפתיו ונשא חטאו כלומר חטאו קל מנשוא ובנקל הוא נשוי פשע כסוי חטאה כי אזנים להם ולא ישמעו. אולם לא כן הי"ת כי לא לבד לקללו ח"ו שאין תרופה למכתו אלא אף הנוקב שם ה' שלא חטא אלא במעוט יראה וכבוד חייב מיתה ומות יומת: ואיש כי יכה כל נפש אדם וגו', עד ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת

הכפל מבואר ביאור רב? גם בשנותו להביא בפסוק ראשון נפש אדם ובאחרון ומכה אדם ולא אמר ומכה נפש אדם ל קרוב הדבר מאד ללמוד מזה מה שדרשו חז"ל בנותן מום בחבירו שהוא בממון. והטעם שאם יתנו מום במכה כאשר עשה לא יהיה משפט אחד ועונש אחד בצדק לכל חוטא שהמסמא את עין חבירו אם נסמא אנחנו את עינו אפשר שימות בו ויצא מזה משפט מעוקל. על כן בפסוק ראשון ידבר ברוצח וממית וכתב נפש. ופסוק האחרון במכה ועושה חבורה ואינו ממיתו. וזה הלוך הכתובים ואיש כי יכה כל נפש אדם ירצה שיהרגנו ויכה נפשו מות יומת. וההורג בהמה יתן לו בהמה אחרת נפש תחת נפש. אבל איש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו בממון רצונו שיתן לו דמי נזקו שבר תחת שבר וגו'. ואל תתמה שלא יצוה לעשות לו מום בדמותו בצלמו לפי שא"א לצמצם כי אמנם מכה בהמה ולא להמיתה אע"פ שתמות ישלמנה יוכל לשלם אותה. אבל מכה אדם יומת רצונו אם רצונו להכות אותו דרך עונש אפשר שיומת במכה ההיא ואין הדין בצדק: ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו

כאשר עשה דבר מותר ל לולי ללמדנו כי כל הפוסל במומו פוסל וכל אשר יתן מום בעמיתו כאשר הוא בעצמו עשה אם כן ראוי שיעשה לו גם כן ככה להכריז עליו בגלוי המום ההוא כי כבר מום זה בו מקדמת דנא כי ההוא דרבי יהודא בר יחזקאל: פרשת בהר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו וכי תמכרו וגו' אל תונו איש את אחיו

וחזר אח"כ לכתוב ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך ל ואע"פ שדרשו חז"ל כאן בהונאת ממון וכאן בהונאת דברים מ"מ גם דרך הפשט צריך יישוב. שכבר היה לו לכתוב בפירוש ולא תונו בדברים ולא תונו בממון גם ראוי לשאול מדוע לא כתב בהונאת דברים כאשר כתב בהונאת הממון שיאמר גם שמה ספור ההונאה כאשר הוא וכי תדברו דברים איש אל רעהו לא תונו ככתוב בהונאת ממון וכי תמכרו ממכר ל על כן חשבתי למשפט שאין הכתוב הזה אזהרה לבל יונו איש את אחיו כי כבר מוזהרים אנו מלא תונו איש את עמיתו. ואם נאסרה הונאת דברים מכ"ש הונאת ממון. אלא יצא הכתוב הזה ברוב דברים לתת טעם אל עשיית היובל אשר בו נתחבטו רבים. כי אמנם