מלאכת מחשבת חלק א רמא

טעם. ו' ויביאו אותו למשה למה הוצרכו להביא האיש בעצמו לפניו? ז' ושם אמו שלומית וגו' סתם והעלים שם אמו בראשונה ואמר ויצא בן אשה ישראלית כאלו לא יחפוץ לגלות חרפתה ולזכור את שמה ועתה באפס מקום אחר שהביאוהו אל משה סיפר שמה ושם אביה ושם המטה והיה טוב שיזכרנה בספור הקודם ויצא בן שלומית בת דברי וגו' כי שם ביתה

? והפירוש על פי דברי חז"ל. הם אמרו כי המקלל הזה היה בן איש מצרי המכה איש עברי במצרים שהרגו משה ויטמנהו בחול על כי הצר הצורר בא על אשת העברי והוליד ממנה ממזר זה. ועוד אמרו שבא הפגום הלזה ליטע אהלו בתוך מחנה דן באמרו שהוא מבני שבטו והם ענוהו איש על דגלו באותות לבית אבותם ולהיותו מצרי אינו כדאי לשכון בתוך המחנה. והנה רצה להסתיר מולדתו ולהיות נחשב זרע כשר כאחד מבני ישראל אחר אמו הישראלית והם הודיעוהו שמכירים אותו לזרע פסול ושהולד הולך אחר הפגום על כן יצא מחוייב בדינו מלפני משה. ועל המדרשים הללו תתיישב כל הפרשה. והובאו הנה כל השינויים ודברים כפולים להודיענו אמיתת הדבר הזה בלשון נקייה. כי אמנם הממזר ההוא בן איש מצרי רצה לצאת ממחיצתו ומגדרו להסתר תחת צל אמו העבריה להקרא גם הוא בשם עברי. זהו אמרו ויצא בן אשה ישראלית כי להיותו מצרי הנה יצא ממחיצתו להקרא בן אשה ישראלית אשר לא כדת ומ"מ והוא בן איש מצרי והולד הולך אחר האב. וזו היא סכלותו וגאותו שיצא בשם בן הישראלית בהיותו בן איש מצרי ועוד הגיד לנו הכתוב שעשה מריבה במחנה רצונו על דבר המחנה אם ראוי לשכון במחנה העברים להיותו בן הישראלית או לא היה כדאי על כי לא היה בן איש ישראלי ועסקי מריבה זו היו בטענות בן הישראלית ואיש הישראלי כלומר שזה היה תוקף ותופס המצה והריב באמור האיש לטענתו היותו בן ישראלית וטענת שבט דן היה איש הישראלי פירוש שראוי להיות בן איש ישראל לשכון בתוך בני ישראל. לכן הביאוהו אל משה. וכאשר ראהו משה הכרת פניו ענתה בו והכרת פני אמו שלומית בת דברי למטה דן ושהיא היא אשת האיש אשר בשבילו הרג משה את המצרי ששכב עמה הוא היה עד והוא הדיין שזה ממזר באמת ואין ראוי לישב במחנה עד שחייבו משה בדין ולכן קלל וחרף. ז"ש ויקוב וגו' ושם אמו כאלו הם דברי טעם למה הביאוהו אל משה כי היה די שיספרו הדבר אליו מבלי שיביאוהו לפניו והיה כדי שיכירנו משה אם הוא בן האשה שהרג המצרי בשבילה שעד הנה לא היה הדבר מפורסם מאד אלא שיצא עליו השם הזה. וכשהכיר בו משה וחתך הדין שהוא בן נעות המרדות ושזנתה אמו הובישה הורתו עד נגלתה חרפתו בקהל עמד וחרף וגדף כי מרה לו על זאת. הנה מבואר שמאמר ויביאו אותו אל משה הוא ספור מה שאירע לו טרם קללו את ה' וטעם למה קלל ואינו דבור שיגיד הבאתו אל המשפט אחר הקללה לקבל העונש: איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. ונוקב שם ה' מות יומת

עלינו להתעורר ולתמוה למה חלק הכתוב מאמרו כי יקלל אלהיו ונוקב שם ה'? ומדוע כתב אלהיו לנסתר ולא אמר ככה ונוקב שם אלהיו? ואף גם זאת בקללה ונשא חטאו ולא פירש ענשו ובנוקב פירש מות יומת? ואמרתי אני מבלי שאכוין להוציא הנדרש בדינים. כי בא ללמד גודל עונש המקלל שם הי"ת. והנראה מן הפשט שמקלל יותר מנוקב אשר איננו כי אם מפרש והיא העזת פנים וקלות ראש כלפי מעלה לפרש ולבאר שמו יתברך. אמנם המקלל הוא אויב