מלאכת מחשבת חלק א רמ

בשביל ביאת שמשם יהיה בכל מושב הארץ שיהיה. ואמר שמועדי ה' אשר תקראו אתם באיזה מקום שיהיה רצה שאלה יהיו מועדיו אע"פ שהיה מן הנכון להקדיש כ"ד שעות לבדם בשווי בכל שטח הארץ יבואו ביום זה או ביום אחר כאשר יקרה לשוכנים תחת הקטבים ששם בהכרח לא יוכלו להקדיש יום או לילה כ"א כ"ד שעות מן היום וכ"ד שעות מן הלילה ששמה ארוכה עד ז' חדשים וכן הימים: מועדי ה' אשר תקראו וגו': ששת ימים וגו': אלה מועדי ה' וגו' בחדש הראשון וגו'

יש להפליא א' למה בשבת כתוב אשר תקראו אותם מקראי קדש משמע שישראל, יקראום מקראי קדש ובמועדים כתיב אלה מועדי ה' מקראי קדש ולא אמר אשר תקראו אותם מקראי קדש כמו ביום השבת? ב' גם מה שהוסיף לומר ביום השבת אלה הם מועדי מה שלא נאמר ברגלים? ג' למה לא כתוב שבת שבתון אלא ביום השבת וביום הכיפורים? ד' באמרו אשר תקראו אותם במועדם. ראוי לבקש פירושו גם דרך הפשט. ה' השנוי שבא ביום השבת שאין כתוב מלת אלה ככתוב ברגלים אלה מועדי ה? ו' והוא מה שהקשה מהרי"א מדוע לא עירבם יחד שבת ורגלים והפסיק ביניהם כאלו שבת מועד בפני עצמו ל ואמרתי אני כאמרם ז"ל ברגל חציו לה' וחציו לכם אמנם השבת כלו קדש קדשים ולא ניתן אלא לעסוק בתורה ובדבר הזה נדמה ונמשל אליו יום הכיפורים לפיכך בשניהם כתיב שבת שבתון ולא בשאר המועדים. לכן אמר הכתוב מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש רצונו כל המועדים אשר תקראו אותם מקראי קדש ואתם תעשום כלם קדש ה' וזר לא יקרב אליהם בדברים גופניים אלא הם באמת מועדי כי באלה חפצתי נאם ה'. אולם אלה מועדי ה' אשר גם הם מקראי קדש אבל אתם תקראו אותם במועדם כלומר תקראום מקראי קדש למועדם ולעתים באמרכם חציו לה' וחציו לנו ולא תתנום כלם לגבוה

ועניתם את נפשותיכם וגו' וכל מלאכה לא תעשו וגו' ואח"כ חזר ואמר כל מלאכה תעשו חוקת עולם לדורותיכם? אם לא שהראשון אינו צווי לבלתי עשות מלאכה אלא שלא יענו נפשם יותר מדאי. כי יש מגויי הארץ המתענים במלאכות קשות ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים ובמשאות שוא לענות נפש. ואמנם ה' יתברך לא בחר בזה ודיינו להתענות במאכל ומשתה ושאר מלאכת ענוי לא תעשו. ובחוקותיהם לא תלכו ויצא בן אשה ישראלית וגו': עד ויניחהו במשמר לפרש להם על פי ה'

מה גדלו הערעורים והספקות בפרשה הזאת א' כי לא ידענו מהיכן יצא עד שאמר ויצא על דרך הפשט? [עד] שהוכרחו חז"ל לדרוש מעולמו יצא מבית דינו של משה יצא וכו'. ב' מדוע הקדים האשה לאיש ולא אמר ויצא בן איש מצרי ואשה ישראלית ולעולם הולד הולך אחר אביו למשפחותיו לבית אבותיו? ג' על אמרו והוא בן איש מצרי שיש כאן רבוי דברים בלי צורך שאם רצה להודיענו שאין לו אב עברי נכון שיאמר ויצא בן אשה ישראלית ואיש מצרי מבלי שיכנהו במלת והוא? ד' וינצו במחנה שאם יצא בתוך בני ישראל מבואר שמריבתם היתה בתוך המחנה ולא חוצה לו? ה גם מאמר בן הישראלית ואיש הישראלי הוא דברי מותר לא ידענו מה היה לו! והיה די שיאמר ויריב עם איש מבני ישראל מבלי שיגיד מתחילה וינצו במחנה ולא פירש עם מי רב ואח"כ יוסיף בן הישראלית? דברים אין בהם