מלאכת מחשבת חלק א רלט

מום שיוכל לחלל את שם קדשו או לכבדו? הטעם כי יש מומים באדם המעכבים את העבודה. ושא"א לו לשרת בהם כגון העיור שאינו רואה והקיטע בידיו או ברגליו היאך יעבדו ולא יחללו את עבודתם רצוני שישפכו הדם בידיהם או יתחלף להם דבר בחבירו ונמצא עבודת שמים מתחללת ועל זה חסה התורה ואסרה כל המומים בכלל ולא נתנה דבריה לשיעורין. זהו אומרו איש מזרעך אשר יהיה בו מום לא יקרב וגו' וטעמו בצדו הואיל וכל איש אשר בו מום לא יקרב רצונו לא יוכל לקרב ולעבוד כגון עיור או פסח וכו' ולכן אסרתי גם מומים אחרים ופסקתי כל איש אשר בו מום לא יגש מיראה מדבר שלא יחלל את מקדשי ולא ישרת בקרבנותי כהלכתם: ומיד בן נכר לא תקריבו וגו' מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם

משחתם בהם ומום בם כפל הענין במלת שונות? גם משחתם בהם מום בם שלשה כנויים? מלבד מה שיקשה על אמרו לא ירצו לכם ואם עם בני נכר ידבר איך לא אמר לא ירצו להם? ויעלה על הדעת לפרש כדברי רש"י למעלה כי כל איש אשר בו מום לא יקרב אינו דין שיקרב ורצה לומר אינו דין שיקרב הוא עצמו לפני מלך ב"ו על אחת כמה וכמה שלא יקריב קרבן לפני הקב"ה. והנה בעל כלי יקר כתב הטעם כי כל מום שבאדם בתוכו ובכליותיו כן ינתן בגופו בו בעורו וחש הכתוב למומי הנפשות כי אם ינתן מום באדם בידוע שהיה בו בראש וראשון לב הותל ונפש בעלת מום. על כן הזהיר הכתוב ומיד בן נכר לא תקריבו ולא תקחו קרבנות בעלי מומים להקריב לפני דהכא איתנהו תרתי לריעותא מום הבהמה ומום הפנימי בנפש הנכרי המקריב. כי משחתם בהם מום בם כלומר מפני שיש כאן משחת בנפש הנכרים בהם בתוכם ובקרבם וגם מום בם בבהמות הנקרבות. לפיכך כפל המאמר בהם ובם אחד לנכרים וא' לבהמות. והוסיף לא ירצו לכם רצונו אלו הייתם מקריבים אותם אתם בעצמכם לא היו מקובלים ברצון על המום שבהם כל שכן בנכרי ששניהם בו: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי

דרשו חז"ל אשר תקראו אתם. וצריך לדרוש למה זה רצה הקב"ה לזכות בזה ישראל ולהכריח רצונו ורצון צבא השמים לשבות ולחוג ביום שירצו ישראל ולא יצוה להם סדר נכון ואמיתי להקדיש את המקודש למעלה? טעמו של דבר לפי שישתנה סדר היום כהשתנות מושב הארצות. ויש לך מקום מהישוב שישבתו בו ביום השבת ובמקום אחר בשעה ההיא יעשו חול. כי אל מול המזרח השמש יצא על הארץ קודם ממה שיזרח לנו ויסתר מהם בעת עדיין לנו זורח ובהפך בארצות המערב. וכל מה שנלך נגד המזרח ישהה השמש לבוא באופן שכאשר יזרח לנו ביום השבת יבוא ליושבים תחתינו ויהיה אם כן בין כל כדור הארץ הפרש יום אחד כידוע לאשר סבבו כל העולם באניות. ובפרט צי אדיר ויטוריא"ה מנו הימים ומלאו בכל סיבובם חסרון יום אחד בלכתם לצד מזרח ויתרון יום אחד בסבובם מצד מערב. ואם יקרה שבכל סבוב שטח הארץ ישכנו בני ישראל סביב סביב בהכרח יבואו שני ימים תמידים אשר בהם יקדשו ד"מ יום השבת בין כל יושבי תבל. כל יישוב המתפשט למערב יתחיל שעה אחת אחר היושב למול מזרח רחוק ממנו ט"ו מעלות וישלים שעה אחריו וכן כלם עד שהאחרון יתחיל כ"ד שעות אחריו וישלים לשני ימים. ואמרתי בחפזי שזהו טעם לשני ימים טובים של גליות ולא דבר רק הוא. על כן צוה ה' את הברכה במעשה ידינו ורצה להקדיש כל שעה ושעה שישראל יקדשו היום