מלאכת מחשבת חלק א כד

אדם צדיק בארץ בהחלט ואין ראוי שישגיח ה' עליו להצילו מן הרעה הכללית בא ט. י"א. י"ב. שופטים ט"ו. הצדיק הגמור ינצל מן הפגעים והרעות הבאות בערים בכלל. כי יצילהו ה' בהשגחה פרטית. שם. אם ינצל צדיק שאינו גמור או רשע רע מן העונש הכללי לפעמים. תהיה הסבה שהי"ת בחרו לאיזה פעולה טובה או רעה לתועלת או לעונש זולתו. ולכן אין לשאול מדוע הרשע מצליח מאד במעשיו הואיל ולכך נבחר. בא ט"ו. כשיבא כל חלי וכל מכה בארץ אחת גם שכיניה תדבקם הרעה ואוי לרשע ואוי לשכנו הקרוב אליו אם חייב גם הוא ואם לא בשביל זה. בא א', המדות הרעות הבאות לאדם מכח מזג הוריו הנה דמות עונש אליו יראה על לא חמס. כי לא תבאנה אליו בשביל זכות או רשע, ואמנם גם אלה בצדק שהנולד ילחם על מזגו ויהיה ראוי לשכר או לעונש, ולכן הושמה בכל נברא תאוה והרדפה אל מדה מן המדות הרעות כדי שירגיז יצרו הטוב על יצרו הרע ויקבל שכר על מעשיו, על כן הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. יתרו י"ד, ינסה הי"ת לפעמים בני אדם כאשר ידע שיעמדו בנסיונ' להרבות שכרם. ולהראות אל העמים כי בחר במנוסים במשפט וצדק ויהיו לנס. כי אולם הניסיון להמעיט זכות המנוסה וצדקותיו יהיה עול גמור בחוק ה'. וילך ט'. החוטא ביצרו המתגבר עליו ראוי לעונש מועט מאשר יחטא ואחר העון לא יתנחם ועודנו במרדו בהאמינו שלא חטא. תשא ח'. הפשע הנעשה בפרסום ראוי לעונש גדול מהנעשה בסתר. נח מ"ז. יראת העונש תכריח יותר על עשיית הטוב מן תקות הגמול והשכר. וירא ו'. רדיפת האדם ותאותו לבקש מזונותיו קצת התנצלות על חטאיו, בראשית ע"ב. באשר הי"ת מתחבר עם האדם בפעולות הפשעים, קצת התנצלות אליו וזה מחסדי ה' לך לך י"ו. מה שהוא פשע באיש. אולי הוא זכות בנער. וכן להפך. ככה בכל החי בכל בשר ואנחנו לא נדע. נח כ"א. העון עצמו הוא ענשו של חוטא. בראשית ס"ד. המתהלך את האלהים ואין צורך להעולם בו ימות זכאי בקוצר ימים, בראשית ס"ח, אין לאדם לעבוד על מנת לקבל פרס, אלא יפעול טוב להיותה פעולה טובה וישרה, כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, ועכ"ז סוף השכר לבוא. ואמנם האיש הנבזה והסכל לא יתיישב בזה כי לא ירצה לעבוד אלא לתכלית התועלת. בא י"ו, יתרו כ', מהעולם הבא

אין לדרוש להמון העם דבר מהטוב הנצחי הצפון, אלא בדמיונות ובמשלים כאשר עשו קדמונינו עד כה, יתרו ג', לא דבר ה' בתורתו דבר מהטוב הצפון. ובהפך ייעד לנו הטובות המדומות תמיד להעמיק במחשבת האנשים התאוה אל החיים ולא ימותו בתומתם, בחקותי דד, התקוה והתאוה באדם אין לה שיעור, ותמיד אל מה שאין בו שואף צורח הוא שם, וכאשר אין לו תאוה אל דבר בידוע שיבקש ויקוה אל קצה האחרון לחזות בנועם ה', בחר ה',