מלאכת מחשבת חלק א רלז

חז"ל זריזות מביאה לידי קדושה ופי' הפוסקים זריזות שהוא זריז ומהיר במצות או שהוא זריז ונזהר שלא תבוא עבירה לידו. על כן אמר הכתוב אם תשמרו את חוקותי והשמירה היא בלא תעשה ועשיתם אותם במצות עשה באופן שלשני הפירושים אני ה' מקדשכם ותבואו לידי קדושה

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו

כוונתו להגיד לבני אדם שזאת המצוה היא מחוייבת מפאת הטבע שלא יתן מום איש בהוריו שהולידוהו ואך עצמו ובשרו הם דמו ודם זרעיותיו. ואם יקלל דם אביו ואמו דמו בנפשו הוא ויקלל עצמו. ולכן מות יומת הואיל ואביו או אמו קלל שדמיו בו דם אביו ואמו הוא בבשר הבן ונפשו קשורה בנפשו והנה שבה כבשרו: ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת

רצונו איש אשר ישכב עם אשת איש שאותו האיש נאף גם כן אשת רעהו. שלא תאמר הואיל ופלוני נואף אשה חסר לב אם כן הותרה הרצועה גם כן לנאוף את אשתו ועל דאטפת אטפוך. ושמענו שככה נימוס ודת אומה אחת מן האומות שלא יחשבו עון פלילי לנאוף אשת נואף. ע"כ הזהירנו הכתוב כי כזאת וכזאת גדול עונו מנשוא ואין הפרש בדבר: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה וגו'

באיש הרובע כתיב מות יומת ואת הבהמה תהרוגו ובאשה הנרבעת כתיב והרגת את האשה ואת הבהמה ל והטעם שבאיש השוכב עם הבהמה חסה עליה התורה כאשר הוכרחה בפועל המגונה בהיותה משועבדת לאדם לפיכך ואת הבהמה תהרוגו אתם לטובתכם מיתה בפני עצמה לא מפני שהיא חייבת אלא לפי שבאה תקלה על ידה. אבל באשה שהבהמה גם היא נשתתפה בעבירה ונתקשית לדעת וגם לבהמה דעת מה להבחין בין מעשה הטוב והרע. כאשר בדור המבול שחשש הי"ת גם על בעלי חיים (בראשית ו') כי השחית כל בשר אפי' בהמה חיה ועוף. לפיכך הושוו בעונש אחד האשה והבהמה שראויה למות גם היא. ולה חטא משפט מות ולא בשביל כבוד האשה: ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה

שאין טוב יורד מן השמים (ב) בלי הקדמת השתדלות האדם: ואני אתננה לכם וגו' אשר הבדלתי אתכם מן העמים

שאם תאמר הואיל ושלם עון האמורי לעת כזאת והוצרך הי"ת לגרשם מן הארץ בעונם כמו שאמר כי את כל אלה עשו ואקוץ בם א"כ אין לתת תשואות חן להי"ת שנתן לנו ארצם הואיל וכבר נתחייבו הכנענים כליה. לכך אמר הי"ת כי עכ"פ ראוי לתת שבח והודאה לאל שנתן לנו הארץ. כי אמנם כמה אומות בעולם והי"ת הבדילנו בזה מכלם וחנן אותנו ארצות גוים מה שהיה יכול לתת לאומה אחרת. ד"א כאשר כתבנו בפרשת אחרי מות שהקב"ה לא ידין ישראל כשאר האומות שיקיא הארץ כל יושביה בחטא היחיד. אלא הוא לבדו בעונו ימות ויכרת והשאר עוד ישבו על אדמתם לבטח. גם בזה רצה לשנות בדבורו והבטחתו הטובה באמרו ושמרתם חוקותי ולא תקיא אתכם וגו' אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה בכח