מלאכת מחשבת חלק א רלא

תחת אביו. ולבש בגדי הבד שהם בגדים קטני הערך וההוצאה ולכן בגדי הקדש כי נחשב בעיני ה' לא הכסף והזהב אלא נמיכות הרוח. והוא יכפר תחילה על המקדש בית קדש הקדשים ואחר כך על אהל מועד ואח"כ על המזבח ואחר כך על הכהנים ראשי העם ושוטריו ואחרון על עם הקהל. באופן שכל הקודם במעלה יבוא בראש וראשון לבקש כפרה מאת הכהן ההוא וממנו יראו וכן יעשו הנמוכים ממנו: למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם וגו' וזבח זבחי שלמים לה' אותם

אמור אמרנו שלא ניתנו הקרבנות לישראל אלא להתיר להם מה שהורגלו עד הנה בין האומות להקריב לאלוהיהם והיה הדבר קשה לאסור להם הדבר לגמרי כדברי הרב המורה. אמנם ישרים דרכי ה' ואף הדבר המצווה לעשות סייג או לאסור איסר לא דבר רק הוא ויש בו דבר סתר ותועלת ממושכה. כן הקרבנות אע"פ שהותרו לצורך שלא יזנו להקריב אל הבעלים תחת כל גבעה ועץ רענן ויקדשו עצמם במותר להם לזבוח לה' מ"מ גם יצא מהם תועלת להתפעל מהם הזובח וישוב אל ה' וירחמהו בראותו תמונה לנגד עיניו זביחת שורו ושיו נידחים על המזבח מה שהיה חייב הבעל על חטאתו אשר חטא. וכאלו יתן חלב ודם הזבח תמורת חלב ודם המקריב להיות לרצון לפני ה' לכפר על חטאת נפשו. על כן פירש הכתוב בזה הטעם בקרבנות באמרו שיביאו בני ישראל את זבחיהם שהיו נהוגים לזבוח אל השעירים על פני השדה אל פתח אהל מועד וזהו הגדר. ועוד התועלת וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. ירצה המקריבים מבני ישראל יזבחו זבחי שלמים עצמם וידמה בעיניהם כאלו זבחו אותם ירצה המקריבים עצמם זבחו נפשם על גבי המזבח לכפרת פשעיהם: כי נפש הבשר בדם היא וגו': עד כי נפש כל בשר דמו היא וגו'

צריך עיון ודיוק היטב בדרוש הדם הלזה וטעמי הכתוב לאוסרו. יש סתירה גמורה ביניהם. בראשון כתוב כי נפש הבשר בדם היא יראה שאין לאכלו מן הטעם שהנפש היא בדם עד שהדם מקום לנפש. ואחר זה ניחם ונתן טעם אחר כי הדם הוא בנפש יכפר עד שהנפש מקום לדם? ועוד כתוב בצלם ובדמות כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא קיים עוד הדבר שהדבר מושבו בנפש אלא שהוסיף נפש כל בשר כאלו ירצה לערב הנפש עם הדם והדם עם הנפש. ושוב כתב כי נפש כל בשר דמו היא משמע כי הדם הנפש ואינה עוד מעורבת עמו ואינה מקומו ולא זה מקום לזו? ראוי לעמוד על הדבר בהשכלה ובחקירה רבה. עוד יש לדקדק על אמרו על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם מדוע לא קיצר בלשונו ולא עירב את את זה בזה לאמר כל נפש מכם ומן הגר הגר בתוככם לא יאכל דם אלא הפרידם בשני דבורים? ובבני ישראל כתב כל נפש מכם ובגר הגר לא אמר כל נפש? אולם כשר [הדבר שנאמר] טעם איסור הדם להיותו מוליד בנפש אכזריות מטעם שנאסרו הבהמות הטמאות והשקצים. וישראל כי לא נסו לאכלו יהיו רחמנים. לא כן שאר האומות והגר הגר שנספחו על בית יעקב כי המה לשעבר כבר אכלוהו ורוחם הרה עמל וילד אכזרי בדומה לו עד שנפשם קנתה איכות הרע ההוא ואע"פ שלא יאכלוהו מכאן ואילך מ"מ כבר רוחם מעורב ורעה תמצא בו. וידוע כי רוח כל חי (ב) רצוני העצמים הדקים וחמים המניעים ישתרגו בדם והדם מתפשט בורידים שבכל הגוף יניענו ויחיינו ויניע כל תנועותיו. וזה אמת ויציב בכל בעל חי. ועל כן הצורות המתרגשות ובאות לעיניו יפעלו ברוחות שבדם וינועעום והרוחות יניעו הדם והדם האבר וחלק הבעל חי לעשות כרצון איש ואיש