מלאכת מחשבת חלק א רכט

בהיותו קרוב לאופק במזרח או במערב כי אז ישלח ניצוציו בעיקום אל הצלע האחד ובשביל זה הקוים לא יתקרבו אחד לאחד ויגיעו לעינינו רחבים ולא מקובצים אל נקודה. באופן שנאמין הדבר גדול ממה שהוא כדבר הזה אשר אתה מראה בצורה ט' כשהכוכב בחצי השמים במקום א' ילכו ניצוציו א"ב א"נ ויכנסו בחלקת האויר הגס ה' ג' ב' ו' הסובב כדור הארץ ז' ח' ט'. ושמה כדין העוברים באמצעי גס יעקמו אל נ"ח ב"ח בענין שיגיעו אל עין הרואה במקום ח' אל נקודה. אמנם כשיהיה הכוכב באופק במקום י' וישלח ניצוציו י"כ י"ל יתעקמו. והנך רואה כ"ח ל"ה בענין שיראנו המביט במושב ח' לא מקובץ אל נקודה אלא רחב כאשר תראה. בעבור זה לא נוכל ראות בשמש בחצי השמים כי כל ניצוציו מקובצים יחד אל נקודה ויבעיר מאד. וזה מבואר: פרשת מצורע זאת תהיה תורת המצורע וגו' והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע

ולא אמר והנה נרפא הצרוע? לפי שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ומי שנצנצה בו צרעת בגופו על הרוב כל אשר בתוכו יטמא לדמיון גחזי ובניו וכליותיו ועשתונותיו צרועות. וכאשר יראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן עור הצרוע אשר עוד הצרעת ברוחו ונפשו יצוה לקחת למיטהר הקרבן ובו יהרהר תשובה בלבו וכפר עליו הכהן לפני ה' עד תהיה נפשו כברו והנה שבה כבשרו. לכן כתיב לקמן זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו שנראה כל הפסוק מיותר. בשכבר אחר צרעת הבית כתוב זאת התורה לכל נגע צרעת וגו' ל ואם רצה לחזור בכל פרט מן הפרטים לזכור ספורו. למה לא עשה כן גם בראשון באיש עשיר אשר תשיג ידו ולא אמר זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר תשיג ידו בטהרתו. אלא שבא להגיד אחר ספור צרעת הגוף כאשר אמרנו שביותר צריך להשתדל ברפואת נפש הצרוע מרפואת גופו. ולכן צותה תורה בקרבנותיו כמה וכמה תנאים ליתן הדם והשמן על בהן ידו ורגלו ועל תנוך אזנו וראשו וההזיות כאשר תראה. הלא המה להתפעל מזה המיטהר וישוב אל ה' וירחמהו יתרפא מצרעתו ונפשו בטוב תלין. לכן אמר זאת תורת וגו' כלומר כל האמור עד הנה בצרעת הגוף להכריחו בקרבנות ותנאיהם אינו אלא לטהר איש אשר בו ובתוכו הנגע אשר לא תשיג ידו בטהרתו שלא יספיק ליטהר לגמרי אע"פ שנטהר מבחוץ עור הבשר אם לא בקרבנותיו שיחזירוהו למוטב: להורות ביום הטמא וביום הטהור זאת תורת הצרעת

ולא אמר זאת תורת המצורע כאשר בראש הסדר? הואיל ושני מראות הנגעים מדי יום ביומו אינו תלוי ברפואת הנפש אלא בראיית העור לבד לכל מראה עיני הכהן. ואם יראה סימן רפואה בעור הנגע אולי עוד טומאתו בו בתוכו וקרבו? עד יתן אל לבו לשוב וכליותיו יוכיחוהו וייעצוהו ליטהר כאשר אמרנו. הלכך אמר שאין לכהן אלא מה שעיניו רואות וזאת תורת הצרעת רצונו הנגע החיצוני שיורה הטהרה והטומאה מידי יום ביומו ואין לנו עסק בנסתרות: והזהרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בממאתם

אם יחשוב האדם ביום המות אין חטא בא על ידו כאמרם ז"ל ושוב יום אחד