מלאכת מחשבת חלק א רכז

האיש לו לשון מדברת והקרב ירחץ במים ישר ונאמן הביא פרשה ראשונה. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו' והיה בעור בשרו לנגע צרעת כלומר אדם שבו מדה כזאת והשאת אינה בגופו אלא בעור בשרו שאינה מתפשטת רעתו מן השפה ולפנים באופן כי כל הצרעת היא בעור בשרו ולא בתוכו. זהו שחזר ואמר והיה בעור בשרו וגו' פירוש בתנאי שהצרעת לא תהיה אלא בעור בשרו ולא מבית והגיד לנו הכתיב שרפואת חולה זה קרובה וקלה ונוטה אל הבריאות ולפיכך נכתבו בה שתי פעמים והסגיר כי יש פנים רבים לרפואתו שיעזוב מחלתו ויתרפא מצרעתו והואיל ואדם כזה יחשבו לבעל נפש רעה ומכוערת מה שאינו באמת כי האדם יראה לעינים. זה שכתב בו וראהו שתי פעמים כי אמנם צריכה בו ראייה בתר ראייה למביט בו שלא יטעה במחשבתו כי גם רעה תמצא בו בקרבו בראותו דבריו רעים וחטאים וידמה בעיניהם מה שאין בו. וכנגד האיש ששתיהן בו לרוע לבו ופיו שוין נכתבה פרשת השחין באמרו ובשר כי יהיה בו בעורו שחין מדבר באיש שהנגע בעור רצונו בקולו וגם בו בתוכו ורפואת חולה זה יותר קשה מן הראשונה ולפיכך לא כתב אלא והסגיר פעם אחת. כי אמנם יש גם לה רפואה מצד שהוא איש ישר ולא יחניף רעהו בחלקלקות לגנוב את לבבו אלא משוה כבוד ה' לכבוד הבריות ואינו קשה כשלישי איש רע מעללים בדברים יחניף ויגנוף את לב אנשי ישראל וזו היא רעה חולה אין למעלה ממנה וכנגדה הובאת פרשת הצרעת דכתיב נגע צרעת כי תהיה באדם ירצה בתוך האדם לבד ולא בשפתיו זו צרעת נושנת ואין לה הסגר כי טמא הוא כלומר לפי שטומאתו היא בעצמו ולא בדבר שפתים ואין לה רפואה מוחלטת אלא מעט בהפכו כלומר שיראה לחוץ עונו ותגלה רעתו בקהל ולא עוד יכסה שנאה במשאון. זהו שאמר ואם פרוח תפרח וגו' וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו' כי אז יעזוב רשע דרכו החניפות והצביעות. ויצא ממדה הראשונה למדה השנית וכולי האי ואולי יתרפא. אולם באיש אשר כל רוחו יוציא ולבו טוב ומתוק קלה הרפואה והסרת המום מכל וכל לכן אמר והנה כהה הנגע. ובאיש ששתיהם בו רפואתו יותר קשה על כן די שלא תפשה עוד. ומן הטעם הזה כתב אדם בשאת ובצרעת. ובשחין כתב בשר. הואיל ובו מדבר באדם ממדה השנית שלא ידע להחניף ותוכו וקולו שוים. לפי שזאת המדה היא מדת שאר בעלי חיים ההולכים לתומם ככל החי מכל בשר ירעו וישחיתו ולא ישאו פנים להחניף במרמה. ובשתי הכתות האחרות כתוב אדם שכן ניתנו אל האנשים בעלי מחשבות זה יערים להסתיר עצה וזה זדון לבו ישיאנו לחרף בהרמת דברים קול לו קול אליו ולבו אין נכון עמו אלא להיטיב: כי יהיה בעור בשרו וגו': והיה בעור בשרו לנגע צרעת

באשר עד כמה פעמים הצענו (ב) שההרגל טבע שני והדברים יעשום פעמים רבות ישובו הדברים לאיש לטבע ולא יסורו ממנו. על כן כתיב כי יהיה בעור בשרו וגו' ויתנהג בם יתהפכו הנגעים בו לטבע והיה בעור בשרו לנגע צרעת: לא הפך הנגע את עינו

השאיל שם עין אל גווני הדברים. כי יפעלו פעולת העין באופן הראייה וחזרת הניצוצות. כי אולם בהתנועע העצמים הדקים שבאויר בתנועה המיוחדת להאיר כאשר אמרנו בפרשת בראשית (ג) ככה יתנועעו גם כן העצמים היוצאים חן הגופים סביב סביב. בענין שגם המה יאירו בכח התנועה ההיא עד שטח הגשם ושמה יתהפכו בתנועה זאת עד שיגיעו אל עינינו ויראו לנו דמות הגשם אל עינינו זורחת בענין שכפי הצעת שטח הגשם ככה יעמקו זוית החזרה. (ד) כי אם ינסעו בזוית מ"ב