מלאכת מחשבת חלק א רכו

לעשות להחריב עיר הקדש על כן לא נמשכה מלכותו כי אם שנים או שלשה מלכים וניתנה למדי ופרס לזה יחס אריכות ממשלתו לזמן בינוני ופרסה איננו מפריס שבין לילה היה ובין לילה אבד. ויון שלא החריב ולא בנה נארכה מלכותו לכמה דורות ועוד היום מנייהו אפרכי ותפש הכתוב כנוייו לשון עבר ופרסה לא הפריסה. אמנם פרס ואדום אשר נבחרו לבנות את בית ה' ממשכא מלכותיה עד דאתי משיחא כאשר תראה לכן הזכירם בלשון עתיד ופרסה לא יפריס והוא גרה לא יגר: שקץ הם לכם ושקץ יהיו לכם

יש לך דבר לא יעשנו האדם אם לא יהיה רגיל בו מקדם והתמדת המעשים בו תביאנו לטבע לו. כן שקצי המים שאר האומות יאכלום בכל אות נפשם וייטבו בעיניהם. אנחנו אמנם הורגלנו לתעבם. על כן שב הדבר לנו לטבע למאסם כשקץ ולפי ששקץ הם לכם ותרגילו לשקצם יבוא השקץ בכם לטבעו ושקץ יהיו לכם לעולם: פרשת תזריע אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' עד סוף הפרשה

במראות הנגעים הללו יש לתמוה ולשאול שאלות א' במה שכפל אמרו והיה בעור בשרו לנגע צרעת אחר שכבר אמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'? ב' השנויים בלשונות. ראש דברו בזה כתוב עור בשרו ולקמן כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם ולא נאמר בעור אדם ובשחין כתיב ובשר כי יהיה בו בעורו שחין הביא בו וגם עורו? ב' גם מה שאמר וראה הכהן את הנגע וחזר ואמר וראהו הכהן וטמא אותו שתי ראיות אמנם לא כפל ראיותיו לא בשחין ולא בצרעת האחרונה? ד' בצרעת כתיב לא יסגירנו ובא שמה מציאות זה לבל הסגיר אותו הכהן ולא כתב כזה כאן ולא בשחין ל ה' בהוסיפו לומר כי טמא הוא ואין אלו אלא דברי מותר שאם טמאו הכהן הוא טמא בהכרח? ו' למה בפרשת הצרעת אין שום צד הסגר אל המצורע ובשחין פעם אחת וכאן שתי פעמים? ז' מדוע נכתבו שלש פרשיות בדבר הצרעת והשחין ולא עירב את של זה בזה ל ואף אם דרשו עליהם חז"ל ובאו ללמדנו חוקים ותורות בנגעים מ"מ גם צריכים ישוב על דרך הפשט. ח' יש לעורר על מה שכתב בשתיהם אדם ובשחין בשר ולא נזכר שם אדם? ט' מה זה בצרעת טהרתו אם כסה הנגע את כל העור וכאן אם כהה הנגע ובשחין כשלא פרחה? ואשיב ואומר כי שלש מדות רעות באדם יש לך איש יתן עליך בקולו לחרף ולגדף אין כחו אלא בפיו ותמונה אינכם רואים זולתי קול. אמנם בקרבו לב טהור ברא לו אלהים. טוב ישר ורחמן. ויש לך אדם להפך לבו מקולקל בפיו ובשפתיו יכבד ובקרבו ישים ארבו און ומרמה כמנהג החנפים הצבועים חלקו מחמאות פיהם ותחת לשונם עמל ואון וימהרו לשפך דם. ויש עוד שלישי המשוה כבוד עבד לכבוד רבו כאשר ינתן מום בפיו כן ינתן בו וכל אשר בתוכו יטמא. ואמנם טוב משניהם (א) האיש בעל המדה הראשונה רעה בלשונו ובלבו יושר וצדק. שני לו אשר שתיהם בו כאחד רעים בקולו ובלבו. ורע מכלם החנף והצבוע על אשר קשה להשמר ממנו לכן רפואת הראשון קלה והשני יותר קשה והשלישי קשה מכלם. וידוע כי מלת בשר תאמר באיש ילך לתומו וידמה לכל החי לכל בשר אשר אין להם דבור וילכו בשרירות לבם בלי מחשבה ועצה שלימה ואדם לא יקרא אלא בעל חי מדבר. על כן ניתנו לידרש אלה הנגעים וכנגד שלשה אלה דברה תורה. כי אולם על