מלאכת מחשבת חלק א רכה

כדין ושמא משה לא שמע מפי הגבורה דין זה ואהרן ובניו בשכלם דנו שאין להקריב באנינות וייטב בעיני משה והודה ולא בוש. על כן צוה ה' גם הדבר הזה האמור מדין האונן אל משה שיאמר אליהם כדי שהכל יבוא מפי הגבורה. וידעו אהרן ובניו שאף זה ציוהו הי"ת ולא עיכבו עד הנה אלא שזכו אהרן ובניו ונכתב על ידם: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה

יש לתמוה על ההבדל והפרש רב בין החיות והשרצים האלה בקרוא בקול גדול פעם טמא ופעם שקץ פעם שקץ הוא ופעם שקץ הוא לכם. כי אמנם בבהמות לקח לו לשון טמא לכם מכלל שאינו טמא לאחרים ובהם לא הביא לשון שקץ. ובנפש חיה אשר במים כתוב שקץ הוא לכם ולא טמא וגם בהם יראה שלאחרים אינם שקץ באמרו לכם. בעופות כתוב שקץ הם ולא לכם. ובשרץ העוף חזר ואמר שקץ היא לכם. ובשרץ השורץ על הארץ שקץ הוא דרך כלל כמו בעופות ל השינויים האלו יעירו ויעוררו הלבבות לפרוש להם על פי ה' בטעם לשבח. ונאמר כי יש דבר תעב לא נתעבנו לולי גזירת מלך למאסו אדרבה טוב הדבר למאכל ותאוה הוא לעינים. ויש דבר מאוס מעצמו נתעבנו אנחנו אף במותר לנו לרעתו ולמיאוסו. ויש לך דברים ממוצעים בין הקצוות שאינו לא מאוס ולא תאוה לאדם מפונק רך וענוג יהיה נתעב ונאלח ולא לשאר אדם מן ההמון כי יאכלנו בפה מלא ולא יהיה נתעב בעיניו ונמאס. כנגד שלשה הפרשים הללו דברה תורה. בבהמות החזיר וארנבת והשפן לא ימאסנו האדם והם על הרוב תענוגות בני אדם יחשבו ואוכלים אותם לתיאבון בהם אמרה תורה טמאים הם לכם לפי שאינם שקץ אלא גזירת מלך היא שאנחנו לבדנו נתעבה וזהו אמרו לכם כלומר ולא לאחרים. ואף לכם אינם שקץ בטבע אלא טמאים כי כן ציונו ואין להרהר הטעם. ובנפש חיה אשר במים כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכן שרץ העוף כל אומות העולם אוכלין אותם כבשר תאוה ובעינינו נראה דבר מאוס וזהו דבר שלישראל מפונקים ומעונגים הוא שקץ ולא בעיני האומות ולזה כתוב בהם שקץ הם לכם לכם הם שקץ ולא לאחרים אמנם בעופות הדורסים כנשר והפרס ודומיהם גם שאר העולם לא יאכלום כי שקץ הם לכל כידוע וכן בשרץ השורץ על הארץ על כן אמר בהם לא יאכלו כי שקץ הם כלומר כל העולם לא יאכלום כי שקץ הם לכל. ע"כ מכ"ש שגם אתם לא תאכלום: את הגמל כי מערה גרה הוא ופרסה אינני מפריס לשון הוה. ובשפן כתיב פרסה לא יפריס לשון עתיד. ובארנבת פרסה לא הפריסה לשון עבר. ובחזיר והוא גרה לא יגר שב אל לשון עתיד

יעוררו לב כל קורא משכיל להשתומם על המראה. מדוע בסימני הבהמות טמאות נשתנה סדר זמנים הוה עתיד עבר ועתיד ל ונכון לדרוש בהנה דברי אגדה בסגנון המאמר. נאה דורש הכתובים לתמונת ארבע מלכיות. הגמל מלכות בבל שפן מדי ופרס ארנבת יון חזיר מלכות הרביעית. והנה שתים מאלו ירצה פרס ואדום המה מבוני הבית בימי כורש מלך פרס נבנה בית שני. ובאחרית הימים הבית השלישי ב"ב. ומלך בבל החריב הבית ולא בנאו. ומלך יון לא החריב ולא בנה. וידענו שחלק הקטן שבזמן הוא ההוה כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו ואמנם יותר ממנו העבר ועל כלם העתיד המורה זמן בלתי מוגבל וקרוב לבלי תכלית. והנה באי הכתובי' להורות לנו משפטי ה' ישרים לתת לאיש כדרכיו ושאינו מקפח שכר כל בריה. כי אולם מלך בבל על אשר הרשיע