מלאכת מחשבת חלק א רכג

הקרבנות הנאכל להכהנים שהוא ממון בעליו. אולם בקרבן עולה שהיא כולה כלי לשמים ואין בה דבר לכהן נוכל לרצות בשיח שפתותינו אל אדון הכל אף כשאין מקריבין וכאלו הקרבנו עולה תמימה במזבח. זהו אמרו זאת תורת העולה היא העולה כלומר תורת העולה היא העולה וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. באשר היא כולה כליל לה' על מוקדה על המזבח וגו': זבח השלמים בכל הקרבנות לא כתוב זבח כי אם בשלמים הנאכלים לבעלים ושייך עליהם שם זבח. ורבים בכתוב: זבח השלמים אשר יקריב לה': פירוש הזבח יקריב לה' המקריבו ויביאנו להיות יותר מקרובי ה' ואוהביו: זאת התורה לעולה ולמנחה וגו': אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו וגו'

לקיים סברת הרב המורה בטעם הקרבנות שלא ציוה את בני ישראל על דברי עולה וזבח אלא בראותו אותם נהוגים בהם ככל האומות כי אמר אלהים לא יעזוב העם נימוסיהם ולכן הרשה אותם להקריב קרבנות אמנם יקריבום אל ה' ולא לאלהים אחרים. והנה זאת היתה התורה והצווי להקריב עולה ומנחה וגו'. כי צוה אותם ה' להם להקריב קרבניהם הנהוגים אצלם אל ה' ואל ישעו בדברי שקר ואין חפץ לה' בעולות. כי אמנם יתחייב כל נברא לעבוד את ה' ולהשתחוות למלך ה' צבאות כי הוא אדון העולם רם ונישא המקיים ומשגיח על הכל. ואם אינו צריך לנו ולתפילותינו ולשיח שפתותינו מ"מ ראוי ונכון להכנע וחובה לכל בריה מעשה ידיו להכיר עושהו ולקבל מלכותו עליו אף אם לא היה לנו צורך לדרוש מאתו החיים והשלום לחם לאכול ובגד ללבוש. ק"ו כאשר חיינו תלויים ברצונו ולא נוכל להתנועע בלתו ואין נסתר מחמתו. על כן ציונו לעבוד לפניו יהיה במעשה ידינו או ברוח פינו איך שיהיה. לכוין בזה קבלת אדנותו. והברת יכלתו וממשלתו על כל חי. ויהיה נחת רוח לפניו שלא נהיה כפויי טובה ולא יגדיל וישא על כנפי נשרים בנים לא ידעוהו ולא אמון בם: פרשת שמיני זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'

מדת ב"ו אם יכירו איש לגבר תם וישר ידונו כל מעשיו לכף זכות באמרם ודאי לשם שמים נתכוין ומחשבתו לטובה. ואם ידעוהו לרשע גוזל וחומס בידוע שאף כל פעולותיו יחשבום רעה גם אם לא ידעו מה טיבם. והטעם (א) שהכל הולך אחר השם והוא הנותן כח לעשות חיל אל מעשה האדם על כל נעלם אם טוב ואם רע. אבל אל מול האלהים אינו כן הואיל ומפאת עצמו אין להכירו לולי מצד פעולותיו. וכאשר המה טובות בתכלית השלמות ומצותיו וגזרותיו ישרות יתבאר לנו במופת היותו טוב בהכרח. על כן אמר משה זה הדבר וגו' שאם תשמרו את חקיו ואת משפטיו יתחדש לכם בידיעתם הכרת גדולת כבוד ה' וצדקתו עומדת לעד וירא אליכם כבודו הודו ויקרו

וימותו לפני ה' יש מרבותינו שנתנו טעם למיתת בני אהרן על חטאם באלהים במתן תורה לחזות בנועם ה' ויהרסו אל ה' לראות. ואמנם למה נתעכב ענשם עד היום הזה ביום חתונתו וביום שמחת לבו של אהרן אביהם וערבב והמר לו שדי מאד ביום ששון לבו הטעם מבואר ונגלה. כאשר אמת כי ביום טובה