מלאכת מחשבת חלק א רכב

הוא ועמו. על כן לא נאמר בו ונודעה אליו חטאתו וגם לא כתב בו וכפר עלו הכהן ונסלח כאמור באחרים. אכן בנשיא הנוהג נשיאותו ברמים זדון לבו ישיאנו בודאי לחטוא. וזהו אמרו אשר נשיא יחטא רצונו שבאמת הנשיא יחטא. ולא עוד אלא שנסתפק אם יעשה תשובה כי לא יזכור ימי החשך עוונותיו הקדומים כאשר רמי הלבב אינם יודעים לעשות רע. על כן אמר או הודע אליו לשון ספק וביחיד החוטא היא מדה ממוצעת לא ככהן המשיח ולא כנשיא. כי אמנם היחיד אפשר שיחטא ואינו ודאי אמנם קרוב לודאי שלא יעשה תשובה תיכף לעבירה על כן גם ביחיד נאמר ואם נפש אחת ולא בלשון אשר ובתשובה כתוב או הודע כמו בנשיא. אולם בכל עדת ישראל הטעם מבואר למה כתוב ואם כל עדת שהדבר קרוב לנמנע שישגו כלם כאחד ואף אם אירע מקרה בלתי טהור כזה בהכרח ונודעה החטאת שא"א שאחד מן הקהל לא יכיר בשגיון זה וישוב אל' וירחמהו וימס את לבב אחיו כלבבו: והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה

התחיל הכתוב בלשון אשם שהוא עון פלילי וסיים בלשון חטא הקל? כי כל מגמת הכתוב ומאויו (ג) שישוב האדם מעונות שבידו תכף לעבירה ולא יחמיץ הדבר לאחר זמן ככתוב (ישעי' נ"ה) יעזוב רשע דרכו כי חשובה התשובה כאשר הרשע ישוב ועוד מרדו בידו שיעזב דרכו אשר הוא בה עדיין כי לא יקנה טבע הפשע ולא יתעצם ברוחו. לכן כאשר אדם יאשם בעון ובהיותו באשם ההוא יתודה ישוב להיות עונו חטא קל ודי לו שיתודה על חטא ולא על אשם. וזו כוונתו באמרו והיה כי יאשם והתודה פירוש בעת שיאשם יתודה יהיה אשמו חטא אשר חטא עליו ולא עוד אשם: ד"א המתודה על עונו מיד מוחלין לו ונעשה פשעו קל אלא שצריך לצער עצמו בממונו וגופו. הלכך כאשר יאשם והתודה מיד נעשה חטא והזדונות נעשות לו כשגגות. אלא שראוי לצער עצמו בממונו והונו והביא את אשמו וגו' וכפר עליו אז הכהן גם מחטאתו. ומה שאמר אחר כך אשם הוא אשום אשם לה' וכבר אמרנו שאשם עון חמור מחטא או משגגה ומכל מקום אחר שנאמר וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג חזר ואמר אשום אשם לה' מקל לחמור? גם בזה יפלא הכפל במלת אשם יראה לאין צורך? הטעם שבקרבן אשם תלוי הכתוב מדבר שאינו יודע אם חטא אם לאו ולכן לגביה דידיה הוא חטאה קטנה שלא ידע אם אכל חלב או שומן ואת"ל חלב אכלו בשוגג ולא בזדון. על כן וכפר עליו על שגגתו שתשוב להיות שגגה מועטת אף מחטאת אחר שהרהר תשובה בלבו. אמנם לגביה דרחמנא יוכל להיות אשם ושבודאי חלב אכל ולזה אמר אשם הוא אשום אשם לה' רצונו שאע"פ שהיא חטאת לנו מ"מ נקרא אשם תלוי ולא חטא ולא שגגה כי חושבין אנו אותו לגביה דרחמנא ויוכל להיות אשם באמת על כן אשום אשם לה': פרשת צו זאת תורת העולה היא העולה

הואיל ויש מקום לנכות חוב הקרבנות כאשר אין המקדש קיים בתפילות ובתלמוד תורה ונשלמה פרים שפתינו. אמנם לא נוכל לשלם אלא בחלק מוקטר ומוגש לגבוה והי"ת ימחול על הנקרב לפניו בחלוף דבר שפתים. אבל לא נשלם חלק