מלאכת מחשבת חלק א רכ

רוצה לומר כשראה הענן בתוך הבית ולא עליו כפעם בפעם במשכן אז אמר והגיד אל העם טעם הדבר כי הגיע הזמן לקיים ה' דברו שאמר לשכון בערפל רצונו שהענן וכבוד ה' ישכנו בתוך הבית ובתוך הערפל ולא כבוד ה' בבית והענן חוצה לו. והוא אמרו כי בענן אראה על הכפורת כמו שאמרנו. ונתן הטעם למה ברא ה' חדשה בארץ לעת כזאת. לפי שבניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים ירצה לטעם הראשון להטיל מורא אין צורך לעת עתה כי כבר הוא בית זבול מכובד נורא ונשגב. ולטעם הב' להורות הדרך מתי יחנו ומתי יסעו אין כאן צורך גם כן שכבר זה הוא מכון לשבתך עולמים ואין השכינה נוסעת מזה. על כן בחרה כמימי קדם לשכון בערפל. הלא כתבתי לך בדברים האלה מה שיתיישב וינוח על מתכונתו בפי' המראות. שוכן ערבות. הראנו בחסדך נפלאות. ותעשה עמנו לטובה אות. לעורר אהבתך באילות ובצבאות. ידידות משכנותיך ה' צבאות: ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר

פירש רש"י לשון חיבה. ויקשה לדבריו מה שאמר וידבר ה' אליו שהוא לשון קשה ל גם נראה מיותר מלת לאמר עד שהוצרך רש"י לומר מפי המדרש צא ואמור להם דברי כבושים. ולא תמנע השאלה למה לא פירשו זה בכל לאמר שבתורה? מלבד שאחר כך כתוב עוד דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם? ונראה שרצה המדרש ליתן טוב טעם על השנוי שבפרשה הזאת ויקרא לשון חיבה ובתוך כדי דיבור וידבר לשון קשה וחזר תיכף לאמר לשון רכה כלם בפסוק אחד? והדבר הוא כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולהודיע למשה שאין לו יקר וגדולה אלא בשבילם. על כן אמר צא ואמור להם דברי כבושים בשבילכם נתייחד הדבור עמי וכו'. וזה פירוש הכתוב ויקרא אל משה לשון חבה שנתייחד הדבור אליו אמנם לפי שהדבור אליו לא בא אלא בשביל ישראל הנה לשלום מר לו מר ושייך מצד זה וידבר אליו לשון קשה כי מצדו יקשה הדבר אליו. אבל לאמר לישראל לשון רכה כלומר מתייחד אני בדברי עמך בשביל ישראל. ולכן צא ואמור להם דברי כבושים אלו ויהיו קשים בעיניך וחבה בעיניהם

ויקרא אל משה וידבר. אמרו חז"ל הקדים קריאה לדבור למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו. וזה יצדק בחבירו שאינו שרוי עמו תמיד כי לא תאונה קריאה אלא ממקום רחוק. אבל בחבר שרגיל עמו אינה היא המדה. לכן כתב בזה ויקרא אל משה. מתוך שמשה היה כאהוב שנתרחק ממה שהיה מתמול שלשום דכתיב ולא יכול משה לבוא וגו' כדאיתא במדרש. וגם בעון ישראל שלכן כתוב לאמר צא ואמור להם דברי כבושין והמנודה לשמים הנה הוא רחוק ממה שהיה. אולם בעל תשובה מתקרב ושב עד ה' אלהיו. ככתוב (ישעי' מ') דברו על לב ירושלים וקראו אליה הואיל ועשתה תשובה ויהיה מדתה בהפך מתחילה דברו ואחר כך וקראו והטעם כי נרצה עונה וגו':