מלאכת מחשבת חלק א רטו

לבית האומנין וזה אות שעוד בה לא יעבודו. ויהיה ויכלא העם מהביא גם הוא מטופס הכרוז אשר העבירו במחנה וטעם אל הצנועים שלא יביאו עוד ושיחדלו גם המה: וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן וגו' וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים

כוונת הכתובים לומר כי (ב) הגאוה וגסות הרוח מסרת האדם מדעתו. וכל המתגאה חכמתו] מסתלקת ממנו. ככתוב בדברי חז"ל על דבורה ועל הלל. והנה חכם לב יקרא מי שיצפון חכמתו בלבו ולא יתגאה עליה ויראה עצמו כאיש אשר לא שומע ואין בו תבונה כמאמר הכתוב (משלי י') חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט שהחכם בלבו לא יתרומם ויתנשא על חכמתו יקח מצות ישמע לדברי מלמדיו והמצוים אותו להועיל. אבל אויל שפתים ירצה המתגאה בפיו ובשפתיו על תבונתו ילבט ויתעקש עוד ואבד האושר ההוא בענין רע. כזה אירע במלאכת המשכן בין הנשים העובדות עבודת המשכן כי כל אשה חכמת לב בלי גאוה השכימו וטוו בידיהן צמר ופשתים אף טרם יצוו האומנים. ני לא האמינו העם בחכמתן הואיל והנה סגורות בינן לבין עצמן ולא יעבירו עליה קול במחנה העברים. באופן שהביאו המטוה כבר עשוי עם התכלת והארגמן ולא חסר כי אם הצבע בתכלת ובארגמן וגו'. אולם כל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה מתנשאות לכל ראש ברום לב על תבונתן בפרסום הן הנה חזרו לאחוריהן ונסתלקה חכמה מהן עד כי לא תחכמנה ישכילו לעשות מטוה רק בדבר הגרוע רצוני מן העזים שכן מאוחר הוא בפרשת תרומה: ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' מלא אותם חכמת לב וגו' ועשה בצלאל ואהליאב וגו' לדעת לעשות את כל מלאכת וגו' ויקרא משה אל בצלאל וגו'

מה מאד יפלא בלשון ובסדר הפסוקים יספרו תחילה חכמת בצלאל ובינת נבוניו ויגיד שעשו הכל כאשר נצטוו טרם צוה אותם משה באמרו ועשה בצלאל וגו' ואחר כך יצום ויקרא משה אל בצלאל וגו' עליונים למטה ותחתונים למעלה ל ואם נפרש ועשה בצלאל להבא ופירושו שיעשה ישאר הלשון מגומגם. והיה די והותר שיאמר מלא אותם חכמת לב לדעת לעשות וגו' ולא יכפול ועשה בצלאל לאין צורך באין מבין ל והפירוש כי (ב) בכל חכמה ותבונה ובכל מלאכה בעינן סייעתא דשמיא החונן לאדם דעת להבין ולהשכיל. ומ"מ על האדם מוטל לייגע שכלו ולהתאבק בחכמים ללמוד ואם אין חריצות האנשים אין נטפלים להם מן השמים כי איך יחכם האדם בלי למוד ויגיעה? זאת ועוד אחרת כי שתי מדות בכל חכמה. הלמוד והמעשה. יש מי שיעשה מלאכה מאשר ראה ככה עושים ולא מחכמה וזהו אומן וחכם גרוע במעשה ההוא. ויש מי שיעשנה על דרך הלימוד וזהו חכם שלם בפעולה ההיא. הגיד לנו הכתוב היות בצלאל בקי בשתי המדות. ועם כי נתן ה' לו חכמה ודעת אף גם זאת היתה בו כי יגע בפועל ולהג הרבה יגיעת בשר בחכמה ובמעשה באמרו כי ה' נתן להם חכמה מלא אותם חכמת לב ועל הכל ועשה בצלאל ואהליאב וגו' לדעת לעשות וגו' כלומר כבר עשה ופעל מקודם לכן בלמודים ובמלאכות ולמד בחכמת הפעולות כדי לדעת לעשות את כל מלאכת הקדש. ולא בא רוח ה' לפעמו מבלי שילמוד אלא היה יודע מה שיפעול על דרך הלמוד והעשייה לדעת לעשות וגו'. ואל תתמה בפירוש ועשה בצלאל שיהיה משמעו לשעבר כי כן מצאנו רבים בכתוב ודוגמתו (בראשית ל"ז) ועשה לו כתונת פסים ודומה לזה כתב בעל