מלאכת מחשבת חלק א ריד

מגמתו לשם שמים לעבודת ה' ולא לגאות לב ומדה כזאת אינה אלא ביחידי סגולה אשר נגע אלהים בלבם. ויש מדה אחרת למטה ממנה איש שיתן מממונו והונו לאשר ישאלוהו ולא יתעורר מעצמו זו היא מדת אדם טוב אבל לא שלם כי אם לא יתבעו ממנו לא ימלאנו לבו לעשות ואיש כזה לא ירע בעיניו שכל העם יראו מתנת ידו אבל בהפך אולי לבו יחפוץ להתנשא לאמר בכחי ועוצם ידי עשיתי ומדה כזאת ברוב הנותנים. והמדה המגונה מכלם לאיש כילי וצר עין אשר לא יתן גם אם ישאלוהו והמשל לא יפתהו להביא אם לא יכריחוהו בעל כרחו שלא ברצונו. ואנשים כאלה בהכרח היו בתוך בני ישראל מעט מזער ונער יכתבם עד שהוצרך הקהל בזרוע עוזו להביא האנשים האלה אל משה בכח הזרוע שיתנו למשכן את אשר נמצא אתם. לפיכך כלפי הכת הראשונה הצנועים התחילו מאמרו ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה ויבוא כל איש אשר נשאו לבו וגו' כי אבו אלו הצנועים במתן בסתר להמתין שיצאו כל ישראל מלפני משה ואז המה יביאו בצנעה. ואחריהם בא כל הקהל בפרסום האנשים על הנשים זה מדבר בכת השנית יביאו אשר אתם אחר שישאלום והמשל והדמיון פעל שכלם אין נקי הביאו מה שבידם. ולא עוד אלא שהכריחו הכת השלישית להביא בעל כרחם כי מי ראה אלו יוצאים ולא יבוא גם הוא בתוכם. זהו אמרו האנשים על הנשים וגו' וכל איש אשר נמצא אתו וגו' הביאו. כלומר כל הקהל הביאו בחוזק יד אותו היחיד אשר נמצא אתו וגו' והכריחוהו לבוא אל משה בזרוע לתת מה שברשותו מן הדברים הראויים למלאכה. באופן שהכת הראשונה הביאה מעצמה בסתר והכת השנית נדרשו לאשר שאלו והביאו בפרסום ואלו ואלו הכריחו באומץ יד גם מי שלא רצה לתת כלום כמשפט הכת השלישית. ויחפוץ הכתוב להודיע שהכת השנית הביאה בלי הכרח על כן כתוב כל מרים תרומת כסף וגו' שהוא לשון מרים מעצמו וברצונו. והנשיאים שנתעצלו כדברי חז"ל והנשאם כתיב אולי נמנו עם זאת הכת. וזאת כוונת הפסוק כל איש ואשה אשר נדב וגו' הביאו בני ישראל נדבה לה'. כאלו יאמר יפה עשו הנשיאים להביא מעצמם שעכ"פ הקהל יכריחום הכל כאשר לכל עשו והביאו כל איש ואשה ביד חזקה לתת נדבה לה'. ואחר שנתנו המלאכה אל החכמים לעשות אותה מסתמא כל נדיב לב יחידי סגולה מהכת הא' עוד יביא מה שבידו לתרומת הקדש ולא יקוץ ולא ישבע עינו לעולם במה שהביא אף אם לא ישאלו. ולפי שדבר הניתן מרצון ובהסתר פנים יש לחוש שיגנבוהו הרודים בעם והעושים במלאכה ובאמונה לא יהיו עושים כי עדיין כל רואיהם לא הכירום ואולי נחשדו בעיניהם באשר הניתן בסתר לא יצא עליו קול. ויהיה כנוח עליהם הרוח להביא בית ה' חסידי הכת הצנועה הביאו עוד נדבה אל משה ולא אל החכמים כי הוא ישר ונאמן בעיניהם ולא יפקד ממנו דבר. אמנם גם לו היו מביאים בסתר בבקר בבקר ירצה יביאום לפני אהל משה עד לא יצא השמש בגבורתו כדי שגם הוא לא ידע ולא יכיר המביאים. וזו היא מדת הביישנים גומלי חסדים לשם שמים נותני צדקה ולא יכירם המקבל ובדורות אלו מעטים הם כזאת עלה אל לבם. ולפי שהאנשים האלה שלמים משה לא ידעם הוכרח להעביר קול להגיד אל הצנועים הבאים בנשף שלא יביאו עוד. וכיון שהם יראי ה' וחפצים להרים תרומת ה' בכל לבבם ובכל נפשם חשש משה שלא יאזינו לדבריו ועוד ירצו להביא בחשבם שעוד יצטרך דבר למלאכת הקדש ושבאולי האומרים יטעו בשקול הדעת. תפש משה בתחבולה להשמיע ברבים שכבר כל העבודה עשוייה ותשלם כל המלאכה ואיש ואשה לא יעשו עוד מלאכה ולא יעבדו עוד ואין צורך להבאת ממון לשוא. והראיה שכבר כלא כל העם מהביא דבר