מלאכת מחשבת חלק א ריג

ואחת נדבה כדברי חז"ל. ובמה שהוא חוב יצדק לומר תרומת ה' להיותה של ה' וחובה עלינו להביאה כדבר הקדש. ובמה שהיא נדבה לא יצדק תרומת ה' אלא תרומה לבד. אמנם תהיה אל ה' ירצה מה שינדב לבו אין מכריח כי אינה של ה' עד לא יביאוה אליו. על כן יפה אמר קחו מאתכם ולא מאת גבוה תרומה נדבה לה' עד שאינה שלו אם לא נביאנה אליו. אבל כל נדיב לב יחפוץ שגם הנדבה תהיה לו מוכרחת עד שירצה להביא ביחד עם תרומת חובה. באמרו כל נדיב לב יביאה פירוש תרומת נדבה הזאת שאמרנו יביאה יביא אותה עם תרומת ה' תרומת חובה שיאבה להתחייב ולהיות מוכרת להביא הנדבה כאלו נצטווה גם בה כמו תרומת חובה וגדול המצווה ועושה: ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה: עד ויכלא העם מהביא

רבו הספקות בפרשה ונזכיר קצתם א' על מה שספר שיצאו כל ישראל מלפני משה שהוא דבור אין צורך בו בשכבר מבואר שילכו לביתם אחר שכלה לדבר אתם? ב' בגמגום הלשון ויבאו כל איש אשר נשאו לבו ולא אמר ויבוא כל איש אשר נמצא אתו כדלקמן? ג' במה שכפל המאמר ויבואו הנשים על האנשים דבר האמור פעם אחרת כל איש ואשה אשר נדב לבם וגו'? ד' במשמעות מה שכתוב וכל איש אשר הניף וגו' כי אם ר"ל שבא גם כל איש אשר הניף להביא את התרומה אין הלשון מחוור. ויהיה פירוש אמרו הביאו חח ונזם וגו' וכל איש אשר הניף על פי הדרכת הלשון שהמה מלבד שהביאו חח ונזם וגו' הביאו גם כן בידיהם כל איש אשר הניף. וצריך לדרוש אם, המה נושאי סבל ישאו על כתפיהם האנשים? ה' גם מה שכתב פעמים שלש לאין צורך וכל איש אשר נמצא אתו וכל אשר נמצא אתו. והיה די באחת? ו' גם בזה לא נמצא הלשון כדקדוקו וכמשפטו באמרו וכל איש אשר נמצא אתו וגו' הביאו ובדברו כל איש בלשון יחיד היה לו לומר הביא ל וכן למטה אמר וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו ולא אמר הביא? ז' כל מרים תרומת כסף ונחשת גם זה ספור לאין צורך בכל אלו הפרטים הנשנים והנכפלים פעמים רבות? גם יפלא אמרו בזה בלשון הרמה? ח' כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא וגו' הביאו בני ישראל נדבה לה'. מלבד היתרון והכפל עד כמה פעמים יראה דבור אין בו תבונה כי לפי הלשון נראה רצונו שבני ישראל הביאו לה' נדבה והנדבה היתה כל איש ואשה וגו'? והדברים סתומים וחתומים? ט' והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר למה בבקר ולא בערב ולא בצהרים ל ולמה הביאו נדבה אשר לא צוה אותם? י' שהיה טוב אם יגיד הספור הזה שהיו מביאים בבקר הנדבה למעלה כאשר סיפר הבאת המלאכה לעבודת המשכן ויאמר ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וגו' הביאו את תרומת ה' בבקר בבקר ולא במקום הזה מקום הגדת מה שהיו מביאים אחר השבע? י"א טעם להעברת קול במחנה וכרוזא קרי בחיל איש ואשה אל יעשו עוד ולמה לא אמר למביאים כדברים האלה בלחש? גם היה די שלא יקבלו עוד דבר מן המביאים ובזה יכלא העם מהביא מבלי חצוצרות וקול שופר? י"ב בשנוי הלשון וגמגומו שאמר איש ואשה אל יעשו עוד ולא אמר יביאו עוד? כי אין הכונה שיניחו החכמים מעבודתם אלא שישראל לא יביאו עוד ממון למלאכה כי רב הוא. ובהיתר כל השאלות נראה לפרש. כי אמנם ג' מדות בנותני צדקה ובמתנדבים לשמים מהונם. יש שיתן בעצמו מנשאות לבו אף אם לא ישאלו ממנו וזה הוא נדיב לב ומסתמא לא יעשה זה בפרסום אלא בהצנע לכת הואיל וכל