מלאכת מחשבת חלק א ריא

אינו כלי למצוה ההיא. כי מה יתן או מה יוסיף באזהרת המצוה עם הקירון או בלתו? ד' וראו בני ישראל את פני משה וגו' והשיב משה את המסוה יפלא בדברו מה שכבר אמר למעלה שראו כי קרן עור פני משה? ואם עשה משה כאשר אמר מהרי"א כדי שלא יזונו בו העם עיניהם מה רצה להוסיף כאן וראו וגו' כי קרן באשר כבר ידעו זה? וגם אין טעם להשבת המסוה על פניו לפי שראו כי קרן אלא כדי שלא יראו בפניו ויסתכלו בו? והנכון אצלי שחשב משה כי קירון פניו אמנם היה לבד כאשר ידבר אל ה' המאיר לארץ ולדרים לדמיון אור הירח אבל לא האמין שככה יהיה בהיותו יחידי. וזהו שאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו כאלו אמר בדברו אל עצמו כלומר ידע והכיר כי קרן עור פניו אבל לא חשב שגם בהיותו בינו לבין עצמו עוז פניו ישונה ויאירו כאשר בדברו אל ה' יתברך. ולכן לא נמנע מלקרוא העם לצוותם כי לא ידע יראתם בשלמי היתה עליהם. אולם כאשר שמע מפיהם הדבר כי כבר ספרוהו לו ואף אם לא נזכר בכתוב גמר בלבו ליתן על פניו מסוה וכבוד אלהים הסתר דבר. ובהיות כי (ט) ביותר יתפעל החוש בדבר כאשר יראוהו פעמים שלש מאשר יביטו בו פעם אחת במרוצה. ואלו יראו פני משה ראייה אחר ראייה יכירו בדעת מיושב את קירון עור פניו באמת. ואם הוא דמיון יתדמה לפעמים כאשר יקרה מקרה לראותו כרגע ולא בשכל מיושב יאמין להביט ציור על שאינו באמת. ויראה שמשה לא רצה שיסתכלו בפניו יהיה הטעם שלא יפחדו או שלא יהנו מזיו השכינה. אבל חשש משה שאם ישראל לא ידעו בבירור כי קרן עור פניו אלא מכח ראייה אחת לבדה באולי יאמרו שטעו בראייתם ושנתינת משה המסוה על פניו היתה ליוהרא ולגאות גובה עינים ורחב לב. על כן התחכם והניח פניו מגולים ימים או עשור והיה מסיר את המסוה בדברו אל בני ישראל עד יסתכלו בו כראוי וידעו ביחוד כי קרן עור פניו ומה שיניח המסוה אינו דרך גאה וגאון. וכאשר נעשית מחשבתו הניח המסוה ולא הוצרך להסירו עוד אלא כשידבר עם ה' ולא עוד כשידבר אל ישראל כאשר כבר ידעו הדבר על בוריו ולא יחשדוהו. וזהו שאמר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה ולא עוד נסתפקו בדבר אז השיב משה את המסוה על פניו ולא יסירנו כי אם בדברו אל ה' יתברך ולא יסירנו עוד כשידבר עם ישראל ולא יהנו ממנו. זהו נראה פירוש הנכון אל הכתובים הללו אין כושל במחניהם: פרשת ויקהל ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'

ראיתי ונתון אל לבי להביא טוב טעם על מה זה ספרה תורה וצותה לעשות את יום השבת בכמה מקומות ל תחלת דבר ה' בפרשת יתרו בדברות כידוע ונכפל בפרשת משפטים ששת ימים תעשה מעשיך וגו' ועוד בה שלישיה בפרשת תשא אך את שבתותי תשמורו קודם כפור העגל ואין שם מקומו והרביעית בפרשה הזאת מלבד הכתוב במעשה בראשית ויברך אלהים את יום השביעי וגו' על אלו וכיוצא בהן הכתוב אומר דרשני. והדרשה תידרש למילי דבדיחותא ולפרפרת הלמוד דרוש וקבל שכר על הדרישה ועל הפרישה ויהיו דברי לרצון. ואשר אחשוב בזה בידענו שהשבת עדות לחדוש העולם. ודרשו חז"ל חמשה קניינים קנה הקב"ה בעולמו שמים וארץ תורה אברהם ישראל ומקדש ובשבילם נברא העולם ומתקיים.