מלאכת מחשבת חלק א רי

ומי האיש ירא את ה' כל שכן יבחר בדרך ארוך להרבות שכרו ויעבוד את ה' יתברך בשמחה ובטוב לב. ע"כ אין לירא מן הדבר הזה. ולזה כיוון הפסוק שכאשר יוריש ה' גוים מפני ישראל גם בארץ לא להם. וירחיק גבולם ממרחק לירושלים אל ייראו ואל יחפזו שישראל אלם יסיג גבולם ויגזול נחלתם כי גם לא יחמוד אותה כ"ש שלא יקחנה לעצמו כאשר היא רחוקה והיושב בה יוכרח לעלות לראות שלש פעמים בשנה ולא יחפוץ הרשע בעול הכבד הזה: ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר

ראוי להשיב דבר על כפל המאמר ויהי ברדת משה ברדתו מן ההר? ולעיל שאמר ויפן וירד משה מן ההר וגו' ולא אמר ברדתו מן ההר? גם על האמור כאן שלקח משה הלוחות בידו אחת ואף למעלה כתוב כן ושני לוחות העדות בידו ולהלן כתיב וישלך מידיו את הלוחות משמע שהיו בשתי ידיו? עוד מה שקראם כאן לוחות העדות ולמעלה לא נאמר וישלך מידיו את לוחות העדות? כתבו במדרש שהלוחות נעשו כבדים ביד משה ונשברו וכתבו עוד שראה האותיות פורחות. וכבר ידענו שהדבר הקל ישאוהו ביד אחת והכבד בשתי ידים ומשא כבד לא ישאוהו למרחוק כמו דבר הקל. ועל פי המדרש נעשו ידי משה כבדים כשראה העגל ומחולות מה שלא היה קודם לכן כי תשש כחו של משה כאשר חטאו ישראל מאשר היה כחו קודם שחטאו. ויותר וביותר חשש כחו בראותו העגל בעיניו לעצבון לבו. ותשב רוחו אליו כאשר עשו תשובה ונעשה בריא אולם יותר מבראשונה. וכבר אמרנו למעלה שהלוחות עדות לישראל שהקב"ה פועל בתחתונים בראות מכתב אלהים על לוחות האבן. וכאשר פרחו האותיות אין בהם עוד עדות. הלכך כאשר חטאו ישראל בעגל תשש כחו של משה כי לא יוכל שאת הלוחות לא בדרך רחוקה ולא במסילה צרה ומקום שפוע ורחוק כעליית ההר כי אם בשפלה ובמרחק מועט. וזה אמרו ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו כלומר הלוחות היו בידו אחת אחר שירד מן ההר ולא בירידת ושיפוע ההר כי עיפה נפשו ותקצר מעמל ישראל מ"מ היה יכול לנושאם דרך מועט בידו אחת. אבל כאשר ראה בעיניו העגל ונסתכל באותיות פורחות ולא קראם עוד הכתוב עדות לטעם שאמרנו אז נעשו ידי משה כבדים יותר ותשש כחו מכל וכל עד שלא יכול לנשאם אפילו בשתי ידיו והשליכן מידיו ונשברו כדברי המדרש וכשנתכפר להם העון חזר ונתבצר כחו למעלה ולא מבעיא שנעשה כדאי לישא הלוחות שחזרו עם אותיותיהם להיות עדות בידו אחת אלא שאזר חיל ונשאם בידו אחת כל הדרך וכל ההר. ומטעם הזה אמר כאן ושני לוחות העדות בידו ברדתו מן ההר פירוש אף ברדתו מן ההר במדרון וטורח הדרך הגדול הזה: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. עד סוף הפרשה

יקשה כוונת הכתוב מה רצה להודיענו? ולמה משה לא ידע כי קרן עור פניו? ומדוע בדברו אתו? ועם מי היה מדבר כשלא ידע קירון פניו? ב' למה משה המתין ליתן על פניו מסוה עד שדבר לנשיאים ואל כל בני ישראל ולא שמו טרם דברו עמם? ג' בטעם המסוה. כי אם שלא ייראו העם מגשת אליו למה קרא אותם ואחר כך שם המסוה ולא נתנו בטרם יקרב אליהם? ואם כד שלא יהנו העם מזיו הקירון ולא ישתמשו בו בדבר חולין אם כן גם כשידבר אל העם לא היה להסירו? כי אין טעם היותו שמוש לדבר מצוה כאשר