מלאכת מחשבת חלק א רט

עולם וכי משוא פנים יש בדבר? אלא (ח) כי רע בעיני ה' כאשר איש אחד יחטא ויעיז פניו לומר הקימותי את דבר ה' חובתי תו ואעשנה? לא יאבה להודות על חטאתו כאשר עשה שאול בדברו אל שמואל. אבל דוד עד לא עשה הפשע תכף שב מחטאתו וניחם. וביום הוכיחו הנביא נתן. ענה לאלתר (ש"ב י"ב) חטאתי. ונהג בתשובה כל ימיו. זהו טוב בעיני ה'. כי אמנם גלוי וידוע לפניו שיצר לב האדם רע וכאשר יעשו רעה ויצרם נוקפם לתיאבון מרחם על בריותיו כי בשר המה. אבל כשהיצר חלף הלך לו ועדיין יסורר לאמר לא פעלתי און. זהו עושה עין של מעלה כאלו אינו רואה וקרוב להיות מכעיס. והואיל ודוד היה ממזג אדום ויתקפו יצרו כשפשע ברגע כמימריה ניחם על הרעה ואם עבר עבירה בלילה יהרהר אחריה ביום ודאי יעשה תשובה. וגם בפעולת העון יוכיחוהו כליותיו ועשתונותיו יבהילוהו. הלוא כתוב (שם כ"ד) ויך לב דוד אותו אחרי כן ספר את העם. כי כפי משפט הלשון היה לו לכתוב אחרי ספרו את העם לולי שבא להשמיעני צדקת דוד כי עד לא עשה הרעה כבר ספק על ירך לאמר מה זאת עשיתי? והכה לב דוד אותו וניחם. ואחרי כן ספר יואב את העם ולא יכול להשיב המלך את נדחו כי היה דבר המלך נחוץ אל יואב ולא הספיק הזמן: כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני ה' אלהיך שלש פעמים בשנה

לא ידעתי קשור דברי הפסוק. מדוע אמר כי אוריש גוים מפניך שהוא פשוט כי לא יבואו אל המנוחה ואל הנחלה אם לא יוריש הגוים מפני ישראל? וגם אמרו והרחבתי את גבולך אין תבונה בו כי הלא נצטוו לעלות שלש פעמים בשנה יתקצר או יתרחב גבולה? אמנם היעוד שלא יחמוד איש את ארצם אם ניתן לשכר עלייתם לרגל למה נכתב בוי"ו החבור ולא יחמוד? מלבד כי איך יהיה שכרם אתם שלא יהיו נזוקין ולא יושפע עליהם טוב אחר חלף עבודתם? גם יתחשב זר לנו שפירש דבריו בלא יחמוד איש ולא דרך כלל כבראש הפסוק ויאמר ולא יחמדו גוים את ארצך? עוד יפלא לשון היעוד בלא יחמוד כי לא ירע בעינינו שאיש אחר יחמוד את שלנו אם לא יגזול אותו מאצלנו כי אמנם מן הגזלה ולא מן החמדה ראוי להנצל? אבל אחשוב שלא בא הכתוב להבטיח יעוד עליית ישראל לרגל ולא לספר שכרם כי לא ידענו מתן שכרם של מצות. אלא בא לזרזנו ולהבטיחנו עד שלא נירא מעשות מצותו מפחד מונעים. כי אולם יש לך אדם תפול בגורלו נחלת שדה וכרם בקצה גבול ישראל וכאשר ירחיב ה' גבולנו יתרחק בהכרח הגבול מירושלים. עד שבאולי יפול פחדו מדאגה מדבר שישראל אחר שכנו לסטים מזויין ובעל אגרופים ימתין לימי הרגל ביום עלותו לירושלים ואז יגזול ממנו ויסיג גבולו ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו כי אין האיש בביתו והלך למרחוק. על כן יצא הכתוב להודיענו כי לח יקרהו עון בדבר הזה ולא יאונה לו כל און. כי אמנם כאשר ירחיב ה' גבול ישראל אי אפשר שימצא אדם אלם מבני ישראל שיחמוד הארץ ההיא מעל לגבול ומכ"ש שלא יגזול אותה מאיש אחר. והטעם כי הרשעים וערלי לב מבני עמנו אשר יש להם תאוה לגזול מסתמא אינם יראי ה' וחושבי שמו עד שיעמלו בעשיות המצות לשכר פסיעות. כאשר לרשע רע אלו יתנו לו במתנה בית לישב בו ונוסף עליו חיוב ללכת שלש פעמים בשנה בדרך רחוקה להם האיש ההוא יעזוב הבית לחשבו עמל ורעות רוח להג הרבה ויגיעת בשר וכי יצא שכרו בהפסדו ביציאות הדרך הואיל ומצות ה' עליו למשא כבד.