מלאכת מחשבת חלק א רד

אותה שמירה ולמוד כללי היא אות לדעת בשכל כי אני ה' מקדשכם ביתר שאת על שאר בעלי חיים שאין להם אלא פעולה פרטית ואין מגמתם השכל. אבל בעשייה כתב ושמרתם את השבת יחיד כי הוא גוזר על המעשה שאין בו דבר כללי וכן כתב מחלליה מות יומת וגו': ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו': כי ששת ימים עשה ה' וגו'

הלא ידענו (ב) כי הבטלה מביאה לידי שעמום ורוב הפשעים יסובבו ממנה שנאמר (ישעי' ה') הוי מושכי העון בחבלי השוא רצונו בחבלי הבטלה שהיא סיבה לכל העונות. על כן ראוי להוכיח הוללות האנשים אשר על פני האדמה אך שקר בני אדם כזב בני איש המתאוים והמקוים אל המנוחה ואל השבתון וכל נפש עמל עמלה לו מספר ימי חייו להרבות הון ולקנות עושר כדי שיוכל לנוח ולשבות בסוף ימיו. וזאת היא תוחלת שאין בה ממש כי האדם לעמל יולד והמקוה המנוחה מקוה המות בהיות מושב החיים במעשה והמות בשביתה. ראה נא ה' יתברך באשר הוא אוצר החיים והטוב אין לפניו רגע בלי מעשה ופעולות ואין מחשבתו אלא לפעול ולעשות כאשר אמרנו בפרשת בראשית. ע"כ שלא כדרך האדם כוונתו תמיד לחשוב העשייה והפעולה. ועל זה תקנו מסדרי ההגדה ואמרו שהקב"ה מחשב את הקץ לעשות שלא כנימוס בשר ודם שיחשוב ויקוה תמיד להגיע אל עת וזמן שיוכל לנוח ולא יעמול עוד כי לא ידע האדם דרכו ומה שהוא טוב לו בחיים. ואם ככה תהיה א"כ השבת מצוה הבאה בעבירה ויחזיק ה' ידי שומרי חוקה כזאת ל אלא כי האמת שאף אם לא יעניש ה' על המחשבה כי אם על המעשה. עם כל זה יעניש ה' על האמונה שבלב ככתוב (יחזקאל י"ד) למען תפוש את ישראל בלבם. האמור בע"ז. והטעם (ג) כי הדבר התלוי כלו במחשבה ואין בו מעשה יקרא בו עשייה כאשר נעשית מחשבתו רצוני שנשלמה הכונה אל פעולתה באופן הוויתה. והנה דבר האמונה התלוייה בלב ובמחשבה לבד כאשר יאמין אותה האדם כבר נקרא תשלום פעולתה כאשר היא על כן יעניש ה' על המחשבה בה. וידענו כי השבת ניתן לנו להיות מופת על חדוש העולם שזו היא עיקר האמונה על כן יקראנה ה' מעשה ולא בטלה להיותה כלל האמונה שבלב וכאלו במחשבתם זאת יעשו בני ישראל מעשה בידים. זהו אמרו ושמרו בני ישראל את השבת בשמירה ובמחשבת הלב באמונתם זאת ויהיה נחשב להם כאלו יעשה מעשה לעשות את השבת וגו' כי אין פעולה גדולה ממנה באמונה להיותה אות על חדוש העולם על כן השלים בנותן טעם אות היא וגו' כי ששת ימים וגו' ואין השבת בטלה: ויתן אל משה ככלותו וגו' וירא העם כי וגו': עד סוף ספור העגל וכפרתו

הספקות תרבינה בכתובים תמצא קצתם בס' מעשה ה' פרק י"א מחלק מעשה תורה ובזה נתעורר על חלק מדבריו אפס קצהו נראה כי עוד חזון למועד. ואולם נסתפק הרב למה אמרו עשה לנו אלהים ומשה ההולך לפניהם לא היה אלוה ואיך עתה בקשו אלהים תמורתו? ב' למה אמרו אלהים בלשון רבים? ג' באמרם אלה אלהיך ישראל והעגל היה יחידי? ד' איך אמרו זה אם בסמוך בפיהם ובלשונם הודו ולא בושו כי זה משה האיש אשר העלנו? ה' ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא אדרבה הפכפך היה וממיר כבודו כהרף עין בתבנית שור? ו' למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וגו'. כי אמת שראוי להענישם על זה לפי שהיו לו כפויי טובה ל וכבר דברנו מזה בפרשת משפטים. אלה הם קצות דרכי הערות הרב. ואנחנו עוד נשאל. ז' מה רצה הכתוב בהזכירו בראש וראשון ויתן אל