מלאכת מחשבת חלק א רג

בעלי כלי יקר שמה שאמר וביום פקדי ופקדתי נראה שאינו נמחל אלא כליון הרבים אבל ליחיד יפקוד ויענישנו על העון. וכל זה איננו שוה כי א"כ היה לו לומר בפקוד אותו ולא בפקוד אותם מלבד שצריך לתרץ הכפל ועל השנות הדברים פעמים כאשר אמרנו ל ואמרתי שעל כן הובא בכתוב בפקוד אותם השני כלומר ביום שאפקוד על עון העגל כמו שאמר וביום פקדי לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ירצה במניינם. וזהו השקל לכפרה על עון העגל. אמנם נכפלו המאמרים כי העין הרע אינו מצוי כי אם בדבר פרה ורבה ונוסף על מה שהיה אבל כאשר יחסר במניינו לא ישלוט בו העין. הנה א"כ אין מציאות אל העין הרע אלא כשימנו הדבר שתי פעמים ובפעם השנית ימצאוהו מרובה על הראשון אז יש לחוש שיחול העין. וכן אמר יואב (ש"ב כ"ד) ויוסף ה' אלהיך אל העם נראה שהיתה יראתו על ההוספה. וז"ש (שם) ויתן יואב את מספר מפקד העם. מספר ומפקד שתי פעמים? שנתן לו המספר ומה שניתוספו על הסכים הקודם. על כן בזה כפל כל הפקודים לומר שבשביל הפקודים השניים יש לחוש לעין הרע. אמנם בעון העגל שאולי לא נתרבו אבל נתמעטו במגפה. לכך אמרו שבא לכפר על העון העגל פירוש שבהבאת השקלים נדע שנתרבו ישראל ושיש לירא מן העין השולט במנין: ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם

כאשר יהיה פרקמטיא במקום אחד קונים ומוכרים ואין לה שער מוגבל ירבו קטטות בקונים כי ינצו אנשים יחדיו עד עסקי השער. גם כאשר ישים שלטון מס על העיר ויצוה לתת כל איש כפי עשרו זה יאמר אני עני ואתן דבר מועט וזה יאמר יש לך רב ותן הרבה יבואו לידי תחרות חמה ושטף אף ונגפו באולי זה את זה. על כן ראה ה' יתברך להגביל לישראל מחצית השקל מוניטון שוה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שלא יריבון האנשים. ויהיה אמרו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ירצה בפרסום ורוב עם כל אחד יתנו כופר נפשו ואעפ"כ לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם שלא יכו זה את זה והטעם שהמס שוה בכלם זה יתנו כל העובר וגו': את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם: וגו'

הקושי' גלוי וידוע אמרו את שבתותי לשון רבים כי אות היא יחיד? גם ראוי לבקש מה שאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם מאן לימא לן ובמה יודע איפה שידעו שהוא מקדשם בשמירת השבת ל מלבד מה שכתוב עוד ושמרתם את השבת ולא אמר שבתותי כבראשונה? ואמרו כי קדש היא לכם נתן טעם אחר שהוא כענינו ולא אמר כי אני ה' מקדשכם כאשר למעלה? והדבר הוא (א) כי הדעת והשכל במעלה אשר הוא בבני אדם אות הוא ומופת ליתרון להם על שאר בעלי החיים אבל דבר הניתן לעבוד ולמשא ולמלאכת הפעולה אינו יתרון על שאר הבהמות אשר גם הנה תעבודנה. והנה הפעולה והעשייה לא תפול אלא על דבר פרטי אשר יאמר כי הוא זה. אבל הכללי אינו אלא בשכל כידוע במחקר. ולפי זה מחשבת דבר כללי רצוני דבר השבת ושמירתו בדרך כלל מופרש מן החומר והמעשה זהו פעולת השכל. על כן אמר את שבתותי לשון רבים שבתות הרבה שאין עבודה בהם ולא יוכל לפעול איש אלא דבר יחידי ופרטי. והיטב כתב את שבתותי תשמורו כי אות היא כלומר