מלאכת מחשבת חלק א רב

לקיים בריתו אל האבות ולא לשכון בתוכם ל מלבד מה שיקשה על לשון לשכני שהוא כמו לשכון והיו"ד נוספת ולא על חנם ל וטוב בעיני ביישוב הפסוקים לזכור מחשבת אנשים מבני ישראל אשר יאמינו כי גודל החסד שעשה הקב"ה עמנו לצמצם שכינתו בתוך היריעה לא היה אלא בזכות משה או לפחות בזכות משה ואהרן להורות להם התורה והמצוה ולדבר אליהם את אשר יצוה. כאשר אמרנו ביתרו שהאמין היות כל ניסי ה' בזכות משה חתנו לבדו עד שהסיר משה מחשבה כזאת מלבו תראנו משם. וכמדומה לי שעל כיוצא בזה באו הכתובים האלה להודיע לנו המראה הגדול הזה וללמדנו שהכל פעל אל למען ישראל ואין מעלה ויתרון למשה ולאהרן לולי זכות ישראל כדברי חז"ל. ועל כן נתנה ראש ונחשוב גם יציאת מצרים בזכותם ולא בזכות משה ואהרן והעם יכירו הכל מאת הי"ת עמהם ולא ממשה ואהרן כאשר נבאר בפרשת חקת בשירת הבאר. על כן כתב בזה פתח אהל מועד אשר אועד לכם שמה כלומר למשה ולאהרן לדבר אליך שם למשה לבדו פעם אועד לשניכם ופעם לך לבדך ואין לזרים אתך. מ"מ בין לכם ובין לך לא יתקדש המשכן בזה אלא כשאועד לבני ישראל ובשבילם] אז ונקדש בכבודי באופן שהקדושה לא תבוא אלא בזכות ישראל. לכן שלש פעמים כתוב שמה הואיל ובשלש ביאות הכתוב מדבר אחת בשביל משה ואחת בשביל משה ואהרן ואחת בשביל ישראל. וגם על כן הוסיף בזה ואת אהרן ואת בניו אקדש להגיד לנו כי כאשר נתקדש המשכן בעבור ישראל ממנו תתפזר הקדושה לאהרן ולבניו. כי אמנם היא בעצם וראשונה לישראל ואח"כ אל אהרן ובניו וגו'. עד שבגלוי הזה ומשכני בתוכם אהיה להם לאלהים ואין צורך לאמצעי ביניהם. על כן הוסיף וידעו וגו' לשכני בתוכם רצונו שידעו כי אני הוא ה' אלהיהם ולא בזכות משה ואהרן. לשכני בתוכם פירוש בשביל שכני בתוכם. ועל כן לא כתב לשכון בתוכם כי אולם הפירוש שיכירו וידעו בבירור כי עשיתי כל המעשים האלה בעבורם ולהיות שכני בתוכם תתאמת להם האמונה הזאת ושהוצאתים מארץ מצרים אני ולא השליח ולא בזכות הפרנסים. ד"א אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונועדתי שמה וגו' ונקדש בכבודי. וב) לפי שנאמר (משלי כ"ה) הוקר רגלך מבית רעך ואם אדם ירגיל עצמו אצל חבירו יותר מדאי גם אהבתם כבר אבדה ויתקוטטו יחד כמ"ש ופ' ויצא) בפי' הפ' הכי אחי אתה ועבדתני חנם. והטעם שבכל איש ואיש תתייחד איזו מדה פרטית מן המדות המגונות אינם בזולתו ואם תיטב בעיני האחד המדה ההיא ודרך איש ישר בעיניו איש אחר ישנאנה ויבואו ע"י זה לידי שנאה חמה ושטף אף. לא כן בדרכי ה' יתברך אין לפניו עולה הצור תמים פעלו ומחשבותיו כלם צדק ואלו יתרגל כבודו בינינו נאהבנו תמיד ותגדל האהבה בהתארך הזמן. זהו אמרו ג' פעמים שמה שם שמה כי אולם על כל ההרגל שירגיל כבודו השם יתברך עמנו בכל יום תמיד יתקדש שמו ביותר ולא כמנהג בשר ודם: פרשת תשא כי תשא אחת ראש בני ישראל לפקודיהם וגו'

ראוי ליישב למה אמר לפקודיהם משמע שני פקודים ולא לפקודתם? גם מה שהוסיף לומר בפקוד אותם פעמים שתים וכל העובר על הפקודים פעמים שתים ולכפר על נפשותיכם פעמים שתים? אמרו חז"ל שבא מחצית השקל לכפר על מעשה העגל ולדבריהם למה לא יהיה בהם נגף אלא בפקוד אותם? ותירץ