מלאכת מחשבת חלק א רא

הצווי שיש בו יראת העונש לאנשים מהמון העם. ואל חכמי לב דברים. ואל אהרן קירוב דעת מדה יותר נכבדת: ואתה תדבר אל כל חכמי לב וגו'. ואלה הבגדים אשר יעשו וגו'. והם יקחו וגו'

יש להפליא במאמר הזה והם יקחו את הזהב וגו' למה נאמר הלא ידענו שהחכמים העושים במלאכה יקחו את הזהב ואת הדברים הנטפלים בעבודת הבגדים כי לא יוכלו לפעול יש מאין ל ועוד יפלא שלא זכר הכסף והנחשת בהמה כדבר האמור בפרשת תרומה ל גם יקשה שלא עירב יחד הדבור ויאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב ויקחו את הזהב וגו' לעשות בגדי וגו' ולא יאמר מאמר בפני עצמו והם יקחו את הזהב כי זה מורה שבא להורות שלא יקח איש זר מבלעדם? אולם בדרכנו שנבאר בפרשת פקודי יתיישב מאד. כי על כן לא נתן משה חשבון מן הזהב תכלת וארגמן הואיל ולא עליו המלאכה והפקדון לא הפקד אתו אלא על בצלאל ואהליאב אשר קרא אותם ה' בשם והם יתנו חשבון מן הבא בידם כאשר נבאר שם. ע"כ בצווי הזה הבטיח ה' למשה שלא יחוש כי לא יבקשו מפיהו סכום וחשבון מן הזהב תכלת וארגמן הראוי לבגדים אע"פ שהובאו לבגדי אהרן אחיו ובניו הואיל והם יקחו את הזהב וגו' ועל החכמים ליתן דין וחשבון על מה שהפקד אתם ולא עליו: ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות

לא ידענו יתרון נגון הפעמונים שישמע קולו ואם לאו ימות הלא טוב לפני ה' קול דממה דקה ל ואמנם הנכון כאמרם ז"ל שהכהן ביום הכפורים היה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את ישראל שיחשדוהו לצדוקי ויאמרו שמת מבפנים. על כן חשבה החכמה האלהית בתחבולת הפעמונים שינגן ברגליו בהלוכו וישמעו העם מחוץ תנועת רגליו וידעו שלא מת. אל זה כיוון הכתוב ונשמע קולו בבואו ובצאתו אף כשהוא לפני ה' ושלא מת ולא יבעית את ישראל: עולת תמיד לדרתיכם וגו'. עד וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם

ההערות בזה המה אל' ראוי לבקש כונת הכתוב בכפלו שלש פעמים שמה ולא נודע ההכרח בהם? ב' גם מה ששינה בלשונו כאשר אומר בתחילה אשר אועד לכם ואחר כך לדבר אליך ובפעם השלישית ונועדתי שמה לבני ישראל לא אמר עוד לכם או אליך גם אמרו לכם שמה לדבר אליך סתירה נכחיית כי אלו יועד לדבר עם משה אם כן לא יועד לדבר לכם? ואם יועד לצבור לא יועד בשביל משה לבדו? ג' כאשר אמר ונקדש בכבודי ביום הועדו לבני ישראל ולא אמר כן בפסוק שלפניו בהועדו למשה? ד' מה שהכניס בזה ואת אהרן ואת בניו אקדש ואין זה מקום המאמר הזה בתוך ספור גלוי שכינה באוהל מועד? ה' במה שאמר ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים כי לא יעלה על הדעת שלא יהיה אלהינו אף אם לא ישכון בתוכנו? ו' שנראה בפסוק מותרות בהוסיף ה' שנית ידו להבטיח וידעו כי אני ה' אלהיהם וגו' והיה די לנו במה שאמר והייתי להם לאלהים כי אי אפשר שיהיה ה' לישראל לאלהים אם לא ידעוהו? ז' גם הטעם שאמר לשכני בתוכם נראה אין הכרח בו שהרי הוציאם ממצרים