מלאכת מחשבת חלק א קצו

נולד מנשה והנביא התנבא (מ"א י"ג) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ולרבנן הוסיפו ממש. ומכאן היה נראה שאם ראוי להיות נולד לאדם זרע של קיימא אי אפשר שימות כל עוד לא יולידנו. והיה אם כן פתחון פה לרשע לומר איני רוצה להוליד עד זקנתי שאם נגזר עלי זרע לא אמות עד שאולידנו קמ"ל שאל יאמר זה ואל יעזוב אשתו שכולה וגלמודה כי מה שנגזר נגזר ועכ"פ את מספר ימיך אמלא: כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש

ולא אמר כי יהיו לך כי אמנם פירושו שתלך לעבוד את אלהיהם עץ ואבן כאשר תאונה אליך רעה ויהיה לך איזה דבר למוקש ולא תדרוש לאלהים חיים: ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. ונגש משה לבדו אל ה' וגו'

יקשה מאד א' מה שאמר עלה אל ה' ולא אמר עלה אלי? ב' מה שניחם אח"כ ואמר והשתחויתם מרחוק כאשר ציוהו שיעלה אל ה' ועתה החליף משכורתו להשתחוות מרחוק? ג' בשנותו את טעמו בלשון ונגש משה ולא התמיד כאשר בתחילה בלשון עלה לאמר ויעל משה לבדו אל ה' והם לא יעלו או יאמר גם שם בלשון נגש ואל משה אמר גש אל ה' וגו'? ד' מי קרא לעם שיעלו אל ה' עד שהוצרך לצוות שלא יעלו עמו ולא נזכר העם בצווי הראשון? וישר בעיני לפרש כדברי בעל מעשה ה' שמלות עלה ונגש הם כנויים למדרגות הנבואה זו למעלה מזו. כי אולם עלייה תאמר למדרגות השתכלות הפחותה כאשר ישכיל שכל בתחילת התבוננותו בו ונגישה תאמר למדרגה יותר נכבדת. וכן מצאנו בפרשת יתרו ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כי איך יקראני מן ההר אם כבר עלה אל האלהים? אלא שרצה להודיענו כדבר הזה וכאשר משה הבין עצמו במעט ההשכלה ועלה במחשבתו אל ה' במדרגה הראשונה וראהו הית' מוכן לקבל שפע הנבואה ויקרא אליו ה' מן ההר נתן לו מעלה יותר נכבדת בקראו אליו פנים בפנים. כדבר הזה בין נבין בכתובים ההמה. ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות וגו' וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו וגו' ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני וגו' ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' וגו'. יקשה בספורים האלה א' למה לא כתב רד העד בעם פן יהרסו לעלות אל ה' כמו שאמר אח"כ בכהנים והעם אלא בלשון אחרת ידבר ובלשון ראייה? ב' וגם הכהנים הנגשים אל ה' הפך לשונו נגש ולא עוד עלייה? ג' לא אמר בכהנים אל יהרסו אל ה' לראות כמו בשאר העם? ד' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני מי אמר אליהם לעלות? ה' בלשון לך רד שאמר לו ה' יתברך והוא סימן ירידה כדבריהם ז"ל לך רד מגדולתך ומה חרי האף הגדול במקום הזה? ו' ועלית אתה ואהרן וגו' והכהנים והעם וגו' תלי תניא בדלא תניא ועירב הכהנים עם העם שגם הכהנים לא יעלו לא מבעיא שלא יגשו מה פשעם ומה חטאתם? ז במה שלא הזכיר משה הכהנים אלא אמר לא יוכל העם לבד ומהכהנים לא הזכיר מאומה? ח' ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר מה צורך לומר שיהיה על ראש ההר או באמצעו מה שלא אמר עד הנה במקום אחר? אם נפרשם בדרכנו שהצענו יסורין כל המונעים. כי אמנם כבר ה' יתברך נתן רשות לכהנים ירצה לקציצי העם וזקנים כמו שאמר (ש"ב ח') ובני דוד כהנים היו שיסתכלו באספקלריא המאירה ויבינו ביתר שאת