מלאכת מחשבת חלק א קצד

אף על גב דדרשינן כי יבער לביעור ואיצטריכי תרווייהו מ"מ צריך ליישב פשוטו של מקרא. ועוד מה שהאריך בלשונו כי יבער וגו' והיה די לפי הדרשה שיאמר כי יבער איש ושלח את בעירה בשדה אחר? או יאמר כי יבער איש שדה אחר ושילח את בעירה וגו' ולמה הביא שדה או כרם דרך כלל ואחר כך בשדה אחר פרט? ועוד מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ומי הגיד אם יש לו שדה או כרם לשלם ל ואומר אני כי אין ספק ששבעים פנים לתורה. ואחר שדרשו חז"ל מה שיש ללמד מזה המאמר לא ימנעו ממנו ללמוד מוסר השכל לחיי האדם. כי כל פקודי ה' ישרים יש בהם מלבד הנכון ליושב על המשפט גם טעם ראוי להיישרת החיים. ורצה בזה להודיענו דרך מוסר כמה יפה מדת ההסתפקות כי יש לך אדם שיש לו שדה אחד ממנו יאכל ממנו ישבע והותר גם לבהמותיו. משא"כ ברשע רע ואנשי דמים בטנם צבה וכל ממונם לא לשבעה. ולכן יצטרכו לשלח בעירם בשדות אחריה כי אין מרעה לצאן אשר ברגליהם מספיק בשדותיהם ובכרמיהם. כאמרו (דברים י"א) ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת מדבר באיש ירא ה' מסתפק במוכן לו הוא יכין תחילה אוכל בשדהו לבהמתו ואת אשר הותירה משבעה יהיה לו ואכל ושבע. כאמרם ז"ל שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואמרו עוד שתהא ברכה משתלחת במעיך. לזה כיון הכתוב כי יבער איש שדה או כרם. ידבר בבטן רשעים תחסר אוכל ואינו שבע וירצה לבער שדהו וכרמו כלם לפיהו שיאכל כל אשר לו וגם הנפש לא תמלא ולכן יצטרך לשלח את בעירו בשדה אחר הנה ראוי שישלם הנזק ממיטב שדהו וכרמו אשר הניח לו לבדו ולא לבעירו מדה כנגד מדה: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב

וכאשר אמרנו בפרשת בשלח (ג) יועיל חרון אף באדם הלוחם להעצימו נגד האויב. ואמר אריסט"ו שהחרון לפעמים נאה לעשות חיל ונחמד להשכיל. והנסיון יוכיח שיפה כח הנלחם כאשר יחרה אפו מהלוחם בדעת מיושב כי אמנם בגובה אפו בל ידרוש ומורא לא יעלה על ראשו ממכות האויב ככתוב בדניאל (דף ח') בחמת כחו וגו' ויתמרמר אליו כי החמה מוספת לו כח. על כן אמר משה לקמן (דף ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול כי הלא היה נכון אמרו אשר הוצאת ביד חזקה ובזרוע נטויה ולא בכח גדול אשר עד הנה לא נזכר במצרים ל ועוד מה היא טענת משה באמרו למה יחרה ולמה לא יחרה אפו אם חטאו לפניו ל ועוד טעם מה אשר הוצאת מארץ מצרים וכי בשביל שעשה להם טובות לא יענישם על פשעיהם אדרבי ראוי להכותם יותר בשביל היותם לו כפויי טובה ל אלא שרצה בזה משה רבינו ע"ה להתרעם על הית'. והיתה טענתו שלנגד ישראל ולכלותם יחרה אפו כאלו כחו הנהוג אינו כדאי עד שיחרה אפו מה שלא עשה נגד מצרים העצומים ורבים מישראל ושמה לא השתמש בחרי אף אלא בכחו לבד הבהילם והוציא עמו מתוכם על כן אמר למה ה' יחרה אפך בעמך מה שלא עשית במצרים אשר הוצאת בכח גדול לבד ולא בחרון אף. אף גם זאת הזהירנו שאם נענה היתום כל כך גדלה צעקתם אל פני ה' אבי יתומים שיגיע גם חרון אפו עברה וזעם להענישם בעונש מופלג מכות גדולות ונאמנות: