מלאכת מחשבת חלק א קפט

אנכי ה' אלהיך וגו'

מה שלא צוה ה' בראש וראשון להאמין שיש מצוי ראשון וסבת הסבות? (ה) הטעם שזהו דבר יגזרנו השכל והמופת יכריח להאמינו בלתי צווי אם לא יהיה החושב סכל ופתי. אמנם מה שהיה ראוי לערער על השגחתו בתחתונים כי הדעת לא תסבלנו. ולכן תחלת דבר ה' להזהיר על זה באמרו ראו עתה כי אני אני הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים בהשגחתי עליכם. ואח"כ ראה להזהיר (ן) שלא יאמינו שהוא יפעול על ידי אמצעיים כוכבי השמים וכסיליהם אלא הוא בכבודו ובעצמו וז"ש לא יהיה לך אלהים אחרים על פני פירוש שלא יקבלו לאמצעיים דברים אחרים על פניו ירצה העומדים לפניו שהם הסבות השנייות הבאות אחריו כידוע. והנה הדברות האלה כלם לעולם צורך בהם ובלתם לא יכול להתנהג האדם. על כן הובאו אלה לבדם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בקבוץ המדיני והנהגת עצמו וביתו. והמצות הבאות בתורה כלם פירוש עשרת הדברים וסייגים להם כאשר תראה בנקל. ולפי שעיקר תגבורת היישרת האדם והעותו אל הדרך הטובה הוא אם יאמין שיש אלוה משגיח בפרטים ישלם גמול לטובים ויעניש הרעים. על כן הדבור הראשון הזהירנו הדבר הזה. ואם יחשוב האדם כדעת המשובש שיש למערכות השמים כח לעשות חיל להטות בני אדם ולהדריכם על מעשיהם כאשר יאמרו חכמי המזלות. תביאנו האמונה הזאת לחשוב נגד המכוון הלזה כאשר יוסר בדברים האלה רשות האדם ואם לא יפעל ברצון אין לו שכר ועונש על מעשיו כאשר נאריך בס"ד בפרשת שופטים. לפיכך בא דבור השני להסיר מלבנו זאת הפנה ושאין כח לכוכבי השמים להשפיע בדברי האדם. לכן לא תעשה לך פסל וגו' אשר בשמים ממעל וגו' להאמין שמהם יארע דבר מן הדברים הבאים עלינו כי זה לך חזון שוא ותפל. בלתי לה' לבדו וכי יהיה להם דבר בא אלי כי אנכי ה' אלהיך אל קנא ואני הוא המעניש והמטיב לאיש כמעלליו ולא המזלות. (ז) וכי ישאלך לבך לאמר מדוע יבוא עונש לאיש נראה בעינינו אינו ראוי ליענש ושכר לאיש לא טוב ל לפי שאני פוקד עון אבות על בנים וגו' ועושה חסד לאלפים ולא שיהיה האיש ההוא נולד במערכת טובה או רעה. וכאשר יתעצם בשכלנו שאלוה העולם פועל בנו כל פרטי הדברים אין עוד מלבדו יצא לנו מזה שנצרכנו לשנות לבבנו אליו בכל משאלותינו ובכל חפצינו. ואמנם הורגלו הדורות ההם בזדון לבבם ככל הגוים להכריח הכוחות העליונים בתבל פיהם ובטלסמאות כי חשבו להוריד השפע העליון עליהם להיטיבם או להרע לזולתם. כאשר תביט בוגדים בעון העגל (לקחן ל"ב) עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. כי הגוים אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. וכשנאסר זה לישראל מן הטעם שאין כח בהם ואין ממש בחילם. על כן פחד ה' שיאמינו ישראל לעשות כמעשיהם כפעם בפעם אליו (ח) להכריח ה' יתברך בדמיונם להתחבר אליהם ולהשפיע מטובו כאשר יחפוצו. וזה יעשו בכח שמותיו הקדושים כאשר יזידו קצת פריצי עמנו לעשות. גם זה בא הכתוב לאסור איסר על נפשם. כי אולם אף אם פעולתם תהיה לבטלה כי אי אפשר להכריח אדון העולם מ"מ יהיה חסרון בכבוד ה' להשתמש בשמו ולחשוב להכריחנו לשעול דבר נגד רצונו. ע"כ אמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי אמנם לא ינקה ה' ולא יעשה כרצון איש ואיש אשר ישא את שמו לשוא ויחשוב להפעילו. ובצווי הזה כלולים ג"כ כל שבועות שוא ושקר כאלו ירצה הנשבע להכריח הדיין לעשות כדבריו ועד האלהים יבוא דבר שניהם להצדיק הרשע ולהרשיע את הצדיק מה שהמשפט אשר לאלהים הוא לא יאבה ולא יצוה לעשות וכל זה ליטע בלב ההמון בשורש קיים יכולת האל והשגחתו כי זה כל האדם ואין קבוץ המדיני יכול להתקיים אם לא קדם הדעת הזה ולא נשרשה