מלאכת מחשבת חלק א קפח

לכל אלה אלא אם תשמעו את בריתי וגו' הנה שכרכם אתכם והייתם לי סגולה וגו' שהוא הדביקות בו יתברך. וזהו אתה תדבר אל בני ישראל שהוא להם דבור קשה ולהבינם זה באשר אינם יודעים מהו הטוב הנצחי. ומשה שם הדברים בתחלה לפני הזקנים ולא הספיק לגמור הדבר עד שענו כל העם וגו'. הנה חשב משה והאמין בדעתו היות זה מאת ה' מן השמים דרך פלא. להסב לב כל העם יתד לדבר כדברים האלה טרם ישכילו את אשר יאמר להם. זהו אמרו וישב משה את דברי העם אל ה' כלומר המענה הזאת חשבה משה מאת ה'. לכן כאשר אמר לו ה' עוד הנה אנכי בא אליך וגו' הואיל וידע בוחן כליות שישראל ענו בטוב לב. אבל לא מידיעה הדבר על בוריו וצריכים א"כ עוד למוד. לפיכך אמר למשה לבא בעב הענן בעבור ישמע העם. אמנם משה בגלל כי לא הביא דבריהם וחשב שהמה השכילו הדבר על מתכונתו וכבר מוכנים ועומדים באמונה שלמה. על כן ענה אל ה' תשובתם לאמר כל אשר דבר נעשה להגיד כי אין צורך עוד ללמדם באשר כבר יודעים מהו השכר הנצחי וייטב בעיניהם הדבר. עד שהוצרך הית' להבינו כי אין הדבר כמחשבתו אלא עדיין צריכים הם ללימוד ותיקון כי לא ידעו. ואשר אמרו ענו בלי ידיעה הלכך לך אל העם וקדשתם עוד: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי

אמרו חז"ל בשעה ששמעו ישראל מפי הגבורה אנכי היו למדין ולא שוכחין כיון שאמרו אל משה דבר אתה עמנו חזרו להיות שוכחין כששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם וכשאמרו דבר אתה עמנו וכו' חזר יצר הרע. למדנו מדבריהם שאלו שמעו כל הדברות מפי הית' ולא ע"י שליח היו משמרים את כל התורה תמיד. ואמנם דבר אלהים אם שמוע תשמעו בקולי ירצה מפי ולא מפי משה תשמרו את בריתי ולא תסורו ממנו לעולם: עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת

ועשו סייג לתורה. אל תגעו בקצהו לפי שהנוגע בהר מות יומת: והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש

שלא כמדת העולם יעלה העשן השמימה ממעל לאש. ועתה בהפך. ה' באש על ראש ההר וכל ההר בעשן האש למעלה והעשן למטה: רד העד בעם וגו': פירשנו בפרשת משפטים

לך רד ועלית: צריכה ירידה לעלות (ד) שאין אדם עולה לגדולה אם לא קדם לו צרה כמבכירה ולא יתרומם כי אם מתוך השפלות. ראיה לדבר ישראל במצרים מרדכי בשושן יוסף לפני פרעה וכן כלם. גם אנחנו לא ניגאל מן הגלות הרע והארוך הזה עד לא נהיה בתכלית הבזוי והלחץ. וזהו מחוק שופט צדק ה' צבאות שמו ככתוב (תהלים ע"ה) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. שאין דרכו כדרך בשר ודם שלא ירים אחד אם לא ישפיל אחר כי אין לו משלו ומה שהוא נוטל מזה נותן לזה. אמנם הית' לו העושר והכבוד ולכן לא יגביה אדם לרום ההצלחות אם קודם לא ישפילנו. והוא מקימי מעפר דל. וזהו כוונת הכתוב הואיל ואלהים שופט כך מנהגו כי זה ישפיל ואותו האיש עצמו ירים אחר כך: