מלאכת מחשבת חלק א קפו

המדינות. מלבד שומו על לבבו להאכילם ולזונם. כאשר עשה משה במן בשליו במים ובבשר. וכבר ידענו כי שלשתם היו על משה הות היה מלמד לישראל דעת כמו שאמרו חז"ל תורתו אימתי נעשית. והוא היה שליח בין הית' לישראל למלאות שאלתם ובקשתם. וגם הוא הדיין הדן את העם ככתוב. וידענו שהישיבה קשה לתחתוניות ועמידה קשה ללב. והנה כאשר יתרו ראה משה יושב כל היום וכל העם דרך כבוד עומד על רגליו כל היום כלו. הוקשה לו כי מזה יסובבו חליים על שניהם על משה מרוב ישיבה ועל העם מרוב עמידה. וז"ש נבול תבול גם אתה גם העם. השיבו משה כי לא על הדין לבדו הוצרך לישב אלא על שלשת הדברים והוא אינו מכריחם לעמוד לכבודו אלא לפי שהם צריכים לו אלו לשאול מאת ה' כמו שאמר לדרוש אלהים אלו לדין שנאמר ושפטתי ואלה ללמוד תורה כמ"ש והודעתי וגו' ולא שיבואו כלם לדין לפניו. וכאשר שמע כזאת הופלא בעיניו כי איך יעשה משה שני הפכים כאחד כי אלו היה בא לדון היה לו לישב ואם היה לו לשאול מאלהים היה נצרך לעמוד על רגליו ואיך ביחד ישב ויעמוד? זהו אמרו לא תוכל עשוהו לבדך ובהכרח צריך אתה לישב תמיד לדון ולא יהיה לך פנאי לדרוש אלהים. על כן לכה איעצך ובזה יהיה אלהים עמך פירושו תוכל לשאול גם באלהים כאשר תחפוץ. ולא תהיה טרוד עם העם תמיד. והוא שתשמור לך השאלה באלהים והלמוד אבל המשפט תסיר ממך מכל וכל ותחזה מכל העם אנשי חיל. וזהו שאמר היה אתה לעם מול האלהים וגו' על השאלה באלהים לצרכם והזהרתה אתהם וגו' על הלמוד אבל לדין ואתה תחזה באופן שיקלו מעליך דבר המשפט ואם את הדבר הזה תעשה שתעזוב הדין תמידי וציוך אלהים ויכלת עמוד יארע לך שאם יצוך אלהים וידבר עמך תוכל לעמוד מפניו ולא תצטרך להיות תמיד בישיבה כאשר עד הנה. וגם כל העם הזה על מקומו יבוא ויוכלו לישב במקומם ולא יעמדו כל היום. לכן משה לא בחר אלא אנשים לדון ולא הזכיר מהחוקים והתורות כי נשאר עליו המשא הזה כבראשונה. על כן בפרשת דברים כתוב ואצוה את שופטיכם וגו' לא תכירו פנים במשפט ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון ויפלא לדעת מה המה הדברים? ואם כוונתו כדברי רש"י בעשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות היה ראוי זה הציווי אל הדיינים עצמם ולא לישראל ל ועוד למה אמר כלשון הזה כל הדברים? אלא להורות כאשר אמרנו שכאשר מנה השופטים על העם לדון הקל מעל משה דבר המשפט באופן שאז היה יכול ללמדם תורת ה' כראוי. לזה אמר כאשר ציויתי את שופטיכם לשפוט אתכם ואמרתי להם שמוע בין אחיכם וגו' ובזה ניתן לי פנאי ללמד אתכם את החוקים ואת התורות ואצוה אתכם את כל הדברים אשר תעשון: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו

ולא אמר בדקדוק הלשון כי יהיה להם דבר יבואו אלי? כי מדרכי ה' יתברך שידין האדם בצדק וביושר להיותו אדם ולא כחטאו לנגד ה' כי אז העונש יהיה בלתי בעל תכלית. ולפיכך הנוגע בדבר לא ידון כי לא יפשוט בצדק. אמנם מרע"ה היה בו מדעת קונו. ואע"פ שידין דבר הנוגע לעצמו מ"מ יחתוך הדין כאלו הוא ריב בין שני אנשים ואין לו בהם קירוב דעת וחבה. על כן אמר כי יהיה להם דבר בא אלי שהדבר בא לעצמי ונוגע לי ואני הוא הבעל דין. מ"מ ושפטתי בין איש ובין רעהו אעשה עצמי כאלו הדבר אינו נוגע בי וכאלו הוא דין בין איש ובין רעהו. והודעתי להם חוקי האלהים. שמנהגו לשפוט דיני האדם בלי משוא פנים אף אם יחטאו נגדו ובלי הטיית הצדק: