מלאכת מחשבת חלק א קפד

שתי פעמים לבד והם ויחד יתרו ויאמר יתרו ל והטעם לפי שבא מארצו עע"א ונתגייר. וכאשר היה בארצו היה במחשבתו שמו ושם אומנותו העיקר. ולכן הביא שמה בתחילה יתרו כהן מדין כי זהו גדולתו אצלו בעת ההיא ולהיות שם חותן משה טפל לו הזכירו באחרונה. וכשהרהר תשובה בלבו תלה עצמו במשה באמרו יתרו חותן משה ועזב שם כהן מדין אבל עדיין שם יתרו עליו בעצם וראשונה. ואחר שבא אל משה אמר אני חותנך יתרו ולא אמר אני יתרו חותנך. עשה העיקר היות חותן משה ושם יתרו טפל. וכשנתגייר עזב לגמרי כל כנוייו ודבק בחותן משה לבד. ואולם אמר ויחד יתרו ויאמר יתרו? כי נעשה בשרו חדודין לדברי חז"ל ולפיכך חזר לאחוריו עד שהוצרך לשוב כפעם בפעם אל יושר לבבו במדרגה ויקח יתרו חותן משה כבראשונה שתף שמו לחותן משה. ובאכלו לחם וזבחים לא זז משם עד ששב לאיתנו לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים חזר לצדקתו ועזב כל שמותיו: את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרי'

ולבסוף כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרי' על אודות ישראל ל צריך ליישב השנוי. גם מה שכתב את כל אשר עשה אלהים למשה ולמשה לא עשה דבר? ובהשקפת העיון במה שדברו בזה המפרשים נכון לפרש כדברי מהר"י אברבנאל שפירש כי הוציא ה' את ישראל כמו כאשר הוציא. וראוי לזכור מה שאמרו חז"ל על יתרו שנעשה בשרו חדודין חדודין. ואמנם יקשה מה קרוב דעת היה ליתרו עם המצריי' שהיה מיצר על אבדן ולא היו קרוביו או מיודעיו ובהפך ישראל היו קהל עדת משה חתנו וקרובי בתו? ואמרתי כי לא יהיה יתרו אוהב המצריים על חתנו ובניו ולא נעשה בשרו חדודין מאהבתן של מצרים אלא מאהבתו את משה חתנו. ברצותו שכל הטוב ההוא אשר הטיב ה' לישראל יהיה בשביל משה ולא בשביל ישראל. כי אם עשה הית' הנסים והנפלאות לישראל בעבור משה נעשה יקר וגדולה לעצמו כי חתנו גדול בעיני ה' וכחו וזכותו עשה לו את החיל ההוא. הלכך מעיקרא יתרו כאשר שמע את אשר עשה ה' למשה כלומר בזכותו ולא בשביל ישראל כמו שאמר למשה ולישראל עמו פירוש לפי שהוא עמו. כאשר הוציא ה' את ישראל ממצרים והכל לא נעשה לולי משה בחירו. אולם משה רבינו ע"ה ידע שהכבוד בא אליו בשביל ישראל (כדבר האמור בדברי חז"ל (לקמן ל"ב) לך רד כי שחת עמך רד מגדולתך וכו') ספר לחותנו את כל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ובשביל ישראל ולא בשבילו. וא"ת מאין לך זה שלא עשה בשבילך הכלל לכך הוסיף את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ירצה הניסים שנעשו להם בדרך המן והבאר והצילם ה' בעצמו וידי משה לא פעלו דבר שנאמר הנני ממטיר לכם לחם הנני עומד לפניך שם על הצור ואם כן הכל בזכות ישראל ולא בזכותי. וכששמע יתרו בדבר נעשה בשרו חדודין כי הורע בעיניו שהורע למצרים ולפחות לא עשה ה' הדברים האלה בשביל חתנו כאשר חשב. ולכן אמר ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל ולא אמר עוד למשה: ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה'

ידוע כי רבים יחכמו להרע ולהיטיב לא ידעו. (א) ובזה יוכר גודל ה' כאשר מפי עליון לא תצא הרעות וכל מגמתו יתברך אל הטוב. ואם ירע, ירע כדי להיטיב. כמ"ש (דברים ח') ויענך וירעיבך וגו' להיטיבך באחריתך. ולפי שמשה ספר ליתרו הטובות שעשה ה' לישראל להצילם וגם הרעות שעשה למצרים. רצה יתרו