מלאכת מחשבת חלק א קעח

ובחום הרב נמס הים כהמס דונג מפני אש ושב לאיתנו ושטפם. אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה

הואיל ואין טוב בעיני ה' לשמוח ולשורר על מפלת רשעים כי מעשה ידיו המה הטובעים בים. אם לא מצד הגאוה ורום לבב פרעה ועמו לדבר תועה נגד ה' עד שהוצרך להכבד בו ובחילו לפרסם יכלתו. ועוד טעם אחר שנכון לנו להודות לה' על הצלתנו אע"ג דהא בהא תליא ולא ניצולו ישראל על ים סוף אלא במפלתן של מצרים מ"מ כבר יש צד היתר לומר שירה על צד ההצלה ולא על המפלה. על כן בא משה כמתנצל על שירתו זאת לומר שהוא גוזר אומר לתת ההודאה לה' ולומר שירה לשני הטעמים כאחד. אשירה לה' הואיל ופרעה גאה גאה לדבר נגד ה' ועל כן הוצרך ה' להטביעו בים סוס ורוכבו להראות יכלתו באופן שהיה עזי וזמרת יה לפרסם גאונו ועוזו נגד אויביו. ועוד טעם שני ויהי לי לישועה ואני מודה ומשבח על ישועתי והצלתי ולא על מפלתן של מצרים: וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש

דרך הלוחמים שיחרה אפם בלחמם באויב (ו) ויועיל חרון אף לנצח כי בזה יתעצם כחו (ז) ומדרך הזועם שלא ישמור גאות לבו והדרו כי אמנם החרון חני שטות וישכח בעל עברה וזעם את עצמו ומדותיו באותה שעה. אבל מידת הקב"ה אינה כן הוא ברוב גאונו יהרוס קמיו מבלי שישתנו מידותיו. ולא עוד אלא שבהלתמו לא יחרה אפו ואע"פ שישלח חרונו ממנו ולא זעם ה' מ"מ יאכלמו כקש. ועוד [נדבר[ מזה בפרשת משפטים בס"ד: אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי

יש לדקדק שלא אמר ארדוף אשיג תמלאמו נפשי וגו' ואחר כך אחלק שלל שאין מחלקים שלל אלא אחרי נצוח המלחמה? אלא לפי מנהג הלוחמים בברחם ממחנה האויב הרודף אותם ואין להם לב להלחם עמו הנה ינהגו בתחבולה וישימו בירכתי המחנה אחריהם מרכבות ועגלות השלל יהיה למוקש אל האויב ולמגן וצנה להם ובבוא האויב אל המחנה יכשל בעגלות ובין כך ובין כך יהיה המחנה לפלטה וחשב פרעה כי ככה יעשו גם ישראל בברחם ממנו וכן אמר לעמו אל תחושו לזה כי עכ"פ לא יברחו מידי. כי ארדוף ואשיגם ואחלק שלל ירצה עגלות השלל לשנים ואעבור בין בתריו ואוכל אז להוריק חרבי עליהם ולהורישם: נטית ימינך תבלעמו ארץ וגו' עד סוף השירה

בפסוקים הללו רבו השאלות א' באמרו נטית וגו' ואחר כך נחית ומה ענין זה אצל זה? ומכל שכן באמרו אל נוה קדשך רצונו בארץ ישראל אשר עדיין לא באו שם ולא הנחילם ארצות גוים? וכן באמרו מקדש ה' כוננו ידיך. וזה עתיד להיות? ב' שהכניס בין הדבורים הללו שמעו עמים ירגזון ואח"כ חזר אל מקדש ה' כוננו ידיך והיה לו להביא הנקמות זו אחר זו וההצלות בבת אחת ולא יערבם הצלות ונקמות? ב' בידיעת מאמר עד יעבור עמך ה'. כי אם זו תפילה שתפול אימתה ופחד על הגוים עד שיעברו ישראל הים והירדן ונחלי ארנון אין מקומה בתוך השירה? ועוד שלא אירע הדבר כך שלא שתקו ודמו אלא נלחמו עם ישראל בלי יראה ופחד? ד' תביאמו ותטעמו וגו' גם זה