מלאכת מחשבת חלק א קעז

מכל שאר הים זהו שאמר אל תוך הים. אמנם כאשר השקיף ה' אותם בעמוד אש רוצה לומר שנתן רשות לאור המניע שיניע האויר החשוך כמשפטו וקרב זה אל זה עד ני ראו המצריים היותם בתוך ובאמצע קרקעית הים נבהלו ונחפזו והיו רוצים לברוח לא לחזור אחריהם כי היה בו מן העמל והטורח להחזיר פני המרכבות כידוע. אלא נחפזו למהר לצאת גם הם מן הים אל שפתו השני כאשר עשו ישראל. ואז ה' יתברך כדי שלא יוכלו לצאת מהרה ויהיה ביני ביני לישראל זמן לצאת מן הים ולא תדבקם הרעה הסיר אופני מרכבותיהם של מצרים ונהגם בכבדות. באופן שלא יוכלו לנהוג המרכבות ולצאת במנוסה חוץ לים אחרי ישראל. ובראותם עצמם בסכנה ויראו לעמוד שמה על המרכבות ולא ישטפום המים דלת העם מי האיש הירא ורך הלבב עזבו המרכבות כאשר המה בקרקעית הים וברחו לנפשם חוץ לשפת הים. הלכך הי"ת הוצרך להשיב עליהם את מי הים בפנו' הבקר בהיות מצרים נסים מן הים לקראתו. רצונו לקראת משה הנז' בראש הפסוק. ומתאוים לצאת מן הים גם הם אחרי משה וישראל העומדים לפניהם בשפת הים. הגיד הכתוב כי לא הספיקו להגיע אל שפתו עד שהגיעום המים בהיותם במדרון העולה לשפת השני. וניערום אל אמצעית ותוך הים אשר שם מרכבותיהם רקים מאנשיהם. ואח"כ שבו המים ויכסו גם את הרכב וגם הפרשים וגו' ז"ש לכל חיל פרעה כלומר כסו המרכבות וכל קרון היו שמה הובאו לחיל פרעה אבל לא היה חיל פרעה עליהם באותה שעה אלא הרכב ריקן וגם קצת מהפרשים שלא יכלו לנוס הואיל והיו באים אחריהם כלומר אחרי הרכב והוא המחנה האחרון בנהוג בחיל ביום קרב לא יכלו לנוס גם המה כי הפסיקום המרכבות כאשר אמרנו: ה' ילחם לכם ואתם תחרישון

נכון לפרשו בלשון קושיא. היתכן שהי"ת ילכם לכם ואתם לא תעשו דבר ולא תרצו להשתדל ולהלחם ל ולפי זה יפה אמר ה' למשה מה תצעק אלי רוצה לומר מה תזעק ומה תריב עם העם בשבילי אין לי צורך להשתדלותם. דבר אל בני ישראל דברים קשים כאשר תחפוץ ויסעו ויברחו להם כי כחי ועוצם ידי יצילם והם יחרישון: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים

וכי לא יכול ה' להחריב הים ברגע כמימריה מבלי שיולך אותו ברוח קדים כל הלילה? הן יגער בים ויחרב והנראה שבחר ה' לפעול נגד סדר הטבע אשר מדרכו (ג) שיקפאו המים כאשר ינוחו מתנועתם. אבל הרוח יסבב שלא יחרבו כי יניעם כידוע בצנת שלג ביום קרה. בה יקרה הקפאת המים המכונסים בלי תנועה ובקושי יקפאו מי הנהרות לתנועתם. על כן שלא יאמרו דרך טבע קרה לים סוף שחרב ויבש מן הקור כי לא התנועע השיב ה' רוח קדים עזה כל הלילה והולך המים בתנועה רבה ואז שלא כדרך כל הארץ שם היה לחרבה. ד"א מדרך הטבע (ד) שהדבר הנקפא מתקצר ומתעבה כתמרות עשן העולה מדבר שיתבשל על האש גם הוא יתעבה בכסוי הקדרה וישובו למים עבים וכל המתעבה יתקטן מקומו ממה שהי' ככה בטיט חוצות כאשר יובישנו חום השמש יעלו בקעים על פניו בהיותו מתכווץ ומתקצר. ובשגם במים נראה הדבר בהפכו (ה) כי המים הנקפאים יתרחבו ויבקשו מקום גדול ממה שהיה להם. מ"מ הטעם אינו לפי שיתרחבו ויתפשטו אלא לבעבור הסגר בתוכם חלקת אויר כאשר יראה הרואה בם. לכן הי"ת בחפצו להוביש מי הים נהגם ברוח קדים ביום קרה ומכח הקור החזק נקפאו ונתקצרו המים באופן שעלו בקעים על פניו ויבקעו המים וברצותו לשטוף המצרים החזיר המים לכמות שהיו בהשקיפו להם בעמוד אש וענן