מלאכת מחשבת חלק א קעא

בו ודבריו אינם נשמעים. עד שהוצרך לבדו לצאת וילך שפי

וישא העם את בצקו וגו' על שכמם: ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו'

היטב דרשו חז"ל כי נפדו בכורי החמורים בזכות שטענו כספם וזהבם של מצרים לישראל. על כן הוצרך העם לישא הבצק על שכמם לפי שעשו כדבר משה וינצלו את מצרים וכבר כל חמוריהם טעונים היו מכסף וזהב ושמלות. ויתכן שלא היו לישראל בהמות אלא חמורים כדברי בעל ס' מעשה ה' על זה נסמכו הכתובים הללו: ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם

ולהלן הוא אמר יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים נאמר יצאו ולא הוציא ל צבאות ה' ולא בני ישראל? נאמר כאן על צבאותם ושמה אינו כתוב ל ראוי להבין. בעל כלי יקר פירש צבאות ה' גם בערב רב אשר עלה אתם. ואני אבחר דרכו בזה ואמנם אטה לי על ימיני או על שמאלי. ואומר כאשר נבאר בפרשת מסעי בכתוב ומצרים מקברים. כי אמנם הנס המופלג היה שיצאו ביד רמה לעיני כל מצרים בעוד היום גדול ולא מיחו בידם אף שישראל לא היו מלומדי מלחמה. ואלו רצו יכולים היו לעכבם מלצאת אלא שהקב"ה נתן חיתיתם על המצרים ויצאו לעיניהם ולא רדפו אחרי בני יעקב באותה שעה. וזה הדבר לבני ישראל הכשרים אשר אין להם צבא למלחמה ואין כחם אלא בפיהם לא בחיל ולא בכח. על כן לא אמר צבאות בני ישראל בפסוק המדבר עליהם. אבל הערב רב על חרבו יחיה בטחו בגבורתם ויצאו בכלי זיין ועליהם כתוב צבאות ה' עם צבא למלחמה. וגם בם כתוב יצאו כל צבאות ה' שכבר יחשבו לצאת בכחם בזרוע רמה. ובפסוק השני המדבר בבני ישראל זרע קדש כתיב הוציא שאלו לא הוציאם ה' בידו הרי היו עדיין משועבדים לצבאות המצרים הרואי' אותם רוצים לצאת והיו מעכבים אותם. וכאלו כתיב על צבאותם רצונו על צבאותם של מצרים. כמו (איוב א') אם לא על פניך יברכך. על פני צבאות המצרים הבאים לעכבם. לכן בענין ערב רב החמושים בכלי זיין לא כתב על צבאותם: ויעשו כל בני ישראל וגו' כן עשו: ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' וגו'

במה שאמר כל בני ישראל משמע שעשו מה שצום ה' כלם פה אחד אין נקי וחזר ואמר כן עשו? ומה שסמך לזה ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' ואין כאן מקומו וכבר אמור למעלה ומכופל? יצא לדעתי להודיענו רוע תכונת קהל העם הפחותים שבכל דור ודור (יז) אשר לא יקבלו מוסר ולא ישמעו למנהיגיהם כ"א בעת שיקבלו מהם תועלת וכאשר ייטיבו להם. ובסור הטוב ההוא מיד יתנו עורף וישובו מאחריהם כדבר הנאמר בספר השופטים ובישראל במדבר. וזהו טעם מאמר שמואל אל שאול (ש"א ט"ו) אותי שלח ה' למשחך למלך כלומר הואיל ואותי שלח ואני משחתיך ועשיתי עמך טוב זה לכן גם אתה לא תשיב את פני ולך והכית את עמלק וכדבר מזה בריש פרשת ואלה הדברים. על כן בזה ישראל שמעו כולם בקול ה' ולמשה ואהרן והאמינו לדבריהם הואיל ובעצם היום הזה הוציא ה' וגו' וטובות ה' וחסדיו עדיין בין שיניהם. כי אלו עבר יומו שמא קרוב לודאי לא היו עושים מצותו בלב שלם כל בית ישראל

ואת אהרן כן עשו: הואיל ובחוקת הפסח נכלל גם אהרן ובניו הכהנים בשחיטתו ובזריקת דמו. זכר כאן שישראל עשו מצות הפסח במה שנוגע