מלאכת מחשבת חלק א קע

כאשר כתב הרב. אלא שאנחנו נתפוש בזה דרך אחרת ונאמר כי גם פסוק ואמרתם זבח פסח וגו' כולם חדא מלתא היא עם שאלת הרשע דלא כדברי הרב. והנה ידענו כי מלת חוקה תאמר על מצוה אשר אין לה טעם כענין פרה אדומה וכל טוב וישר לפני האלהים יקיים אותם מבלי שאלת טעם ואינה בעיניו אלא גזירות (טז) משא"כ באיש און ומרמה לא יאבה לעבוד על מנת שלא לקבל פרס. לצדיק אין צורך לתת טעם בעשיית המצות ירדפם יעבור שלום בנותן טעם או בשאינו נותן טעם. והרשע אם לא ימלאו משאלות לבו בטעם לשבח תתבזה המצוה בעיניו מלאכה נמבזה ונמס ויעזבנה. עוד ראוי להבין כי נצטוו ישראל בפסח מצרים אכילתו ונתינת הדם על המשקוף ומזוזות להנאתם להצילם מרעתם של מצרים ולא יהיה בהם נגף. אמנם לדורות לא נצטוו אלא לזכרון לבני ישראל על הגאולה ועל התמורה. ושאל השואל בו למאי נפקא מינה אם אין תועלת ממושכה לנו בזה? ואין להשיב כי אם שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ואין לנו טעם על החוק הזה אלא כי הוא זכר לפסח מצרים. לכן כאשר צוה משה לישראל אופן עשיית הפסח צוה ג"כ שישמרו את הדבר הזה ירצה זכרון פסח מצרים דשייך בזכרון שמירה. לפי שחוצה לארץ לא יוכלו להקריב קרבן ואז ראוי להם לשמור בכל שנה ושנה הדבר בלבבם לזכר הנס בתנאי שיהיה לחוק שאין לו טעם. וזה ראוי להיות להם ולבניהם עד עולם שאפילו ישובו לארץ ויקריבו הקרבן דהיינו יעשו העבודה בפועל מ"מ שמירת הדבר לחוק ראוי לעשותו עד עולם לבל ישא הטעם. אולם כי תבואו אל הארץ מלבד שמירת החוק האמור עוד יש לכם לשמור העבודה עצמה ירצה הקרבת הקרבן. אבל בזה לא אמר עד עולם כי לא לנצח ישבו בארצם ובגלות החל הזה אין זבח ואין קרבן. ולפיכך בפסוק כי תבואו אל הארץ לא אמר עד עולם שבו מדבר בעבודת הקרבן ולא לעד ישבו בה. ובפסוק הקודם מדבר בשמירת הדבר זכר ליציאת מצרים אמר עד עולם כי לא תשכח מפי זרעו ישבו בארצם או בארץ לא להם. וכאשר יתייצבו בנים סוררים בנים לא אמון בם וישאלו הטעם דרך בזיון לא לבד על החוק אלא גם על העבודה ירצה על אכילת קרבן פסח גלוי וידוע שהוא זבח וקרבן אל ה' ומ"מ גם בזה ילעגו יביעו ידברו עתק כמו שאמר בסמוך ושמרתם את העבודה הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם וגו' פירוש צריך הדבר להיות משומר ובא מן המזיקין הללו אשר כל עמלם להפריע העם ממעשיו ולהדיחם מעל אלהי ישראל. ואמנם ביאר הכתוב מה ישאלו בהתיצבם על ה' והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' כלומר יאמרו המה מה העבודה והקרבן בזה שהוא לכם בטנכם צבה אוכלים למעדנים שה כשבים ושה עזים צלי אש ותאמרו כי לה' העבודה וזבח פסח הוא לה'?! וזהו שאמר מה העבודה הזאת לכם שהיא לכם להנאתכם ואתם אמרתם כי הוא זבח פסח לה' ולא לכם הנה בפיכם שקר וכזב?! הזהיר אותנו הכתוב לשמור שמירה מעולה נגד הבנים משחיתים האלו ולא חש לענות כסיל כאולתו. ועוד נדבר בזה לקמן: ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת: ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'

היה ראוי שיאמר ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן וספור שהיתה צעקה גדולה במצרים יביאנו טרם זה כי שם מקומו ולא יפסיק בנתים בו? אולם במה שאמרו חז"ל שהוא בעצמו הלך לקרוא למשה ולאהרן יתכן. וכבר זה יהיה חסרון בכבוד פרעה שלא ישלח משרתיו עושי רצונו לקראם מבלי שילך הוא בכבודו. לכך אמר הכתוב הטעם הואיל ומגודל הצעקה או דאגת שברון לבב עבדיו וכל מצרים לא היו משגיחים