מלאכת מחשבת חלק א קסח

לבוא אל בתיכם לנגוף הרי נאמרה נגיפה אל הקב"ה ואל המשחית ל גם מה שפירש בפירוש ההגדה לחוץ ודחוק ואינו מתיישב. ולבי אומר כי המשחית היה הנוגף והממית וסתם נגיפה מיתה. וכאשר נגזרה גזירה על בכורי מצרים ראויים היו גם בכורי ישראל שיוכללו בה כדברי מהר"י אברבנאל. כאשר יצא דבר מלך שלטון להכניס עפוש במצרים באיכות מיוחד ממנו ימותו כל הבכורות. (ח) כאשר ידענו שלא ינוגף מחולי הסובב אלא המוכן ממזג ראוי לקבל. ושלחה חכמה העליונה עפוש באויר באיכות מסוגל יתנגד לכל ראשית בכורי כל בטן ובכורי כל אומה במשמע אף אם בני ישראל. אלולי כי בחר ה' להצילם וצוה על ככה להם דם פסח בשבילו יזכו לינצל מן המכה בהשגחה פרטית. (ט) וידענו כי כאשר ישלח השי"ת חרון אפו בעיר או במדינה יש נספה בלא משפט דבר כי יהיה ימות המוכן במזגו לקבל השפע הרע אם צדיק ואם רשע חרב כי יהיה יהרג העובר שמה וכן בכל היסורין המתרגשים בעולם. ועל זה אמרו חז"ל כיון שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים. ואמנם הטעם (י) כי הצדיק והישר מזגו מתוק ושוה ובקל במזג כזה יפעול העפוש כדרכו. משא"כ ברשע רע לו לב אמיץ או מזג אדום על הרוב בקושי יגברו עליו החליים והיסורין וגם אמרו היכא דשכיח היזקא שאני גם שלוחי מצוה ניזוקין. הנה (יא) אם כן כשניתן הרשות ימות אף מי שאין לו פשע בדבר ההוא אם לא מכח זכות גדול הראוי להשגחה פרטית על כן יצילהו ה' בכבודו ובעצמו ועל כן אמרו קיר נטוי מזכיר עונותיו של אדם ודומה לזה כי לא יפנה השי"ת להושיע ולהסתיר בצל כנפיו המוכן ומזומן למות אם אינו צדיק גמור. ואין מקום לתלות המות או היסורין באיזה עון ופשע. ומעשה דלוט בסדום יוכיח (יב) אבל כאשר אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא ע"כ הצדיק נתפס בעונש הזה בעון אחר שעבר אף אם לא יענש בשביל הסבה שעליה ישלח ה' חרי האף הלזה. הואיל ואם ימות הצדיק או יתייסר זהו מנהגו של עילם ולכך נוצר הילודים למות והחיים לקבל פורענות ויסורין אלא שימות קודם זמנו ולא ישנה ולא ינגד ה' להשתלשלות הטבע בעבור זה כי אם ימות הצדיק קודם זמנו יתכפר לו בזה עון אחר בלי שיתייסר עליו ביסורין אחרים וזה תועלת אליו. ואמנם מכיוצא בזה (יג) יוכל להנצל האדם בחריצותו והשתדלותו רצוני שילך למסעיו מהעיר שיש בה דבר חרב ורעב ויברח מן הפחתים ומקום סכנה ומכל המאורעות הכלליים שלא הובאו בשבילו. וזהו אמרם ז"ל בפ"ג דכתובות צנים פחים בידי אדם אריא וגנבי בידי שמים דבר בעיר כנס רגליך ואם לא ישתדל לברוח יספה בעון העיר כאשר אמרנו ואני אתן לך משל בדבר. לבעל הכרם אשר נמלך לעשותו שדה אילן תאנה ורימון כי יחשוב להרויח יותר להיות רוב נטיעות השדה רעות לא יתנו פרים כראוי וצוה לאריסיו לעזקהו ולסקלהו כמשפט. והנה האריסים בעבודתם יסולו המסילה ויחפרו הקרקע לעשות כמעשיהם בעבודת השדה ומדרך פעולתם יצטרכו בהכרח לעקור כל הגפנים והירקות שבכרם ואח"כ יחרשו הארץ ויטעו נטעי האילנות שצוה האדון. אמנם אירע שבתוך הכרם המצא תמצא גפן פוריה הבשילו אשכלותי' ענבים ביתר שאת על כל גפן אין ספק שיחמול האדון לכרתה. וגם האריס עצמו מבלי ציוו הבעל יגזור בלבו להצילה מן המזמרות ולשאת אותה בעפרה לכרם אחר. כי ידע שגם לו ייטב הדבר ואם לא נשמר להזהירו על ככה. אך אמנם על שאר הירקות ואילנות מחשבתו ניכרת שלא בחר להבחין בין טוב לרע וכלם רצה שיושרשו מן הארץ לתכלית מחשבתו כאשר אמרנו. שאם רצונו לעקור את הרע ולהניח הטוב היה צריך בעל הכרם לבוא בעצמו לכלות את קוציו להבדיל בין טוב לרע ולא יצוה לאריסיו בסתם. ככה השי"ת עם כרמו בית ישראל יגזור במדינה חרב רעב או דבר כי כן עלה במחשבה לפניו לשפוט משפט צדק על פשעיהם או לסבה יש בה תועלת לפניו ואנחנו לא נדע. כאשר