מלאכת מחשבת חלק א קסז

ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים ויעל מלאך ה' בלהב המזבח ומנוח ואשתו רואים ותמיד הנסים בעיניהם עד שראום בראייה בעלמא והתפעלו חושיהם במנהג הדבר כאיש המציץ הדברים בטבעם. אולם כאשר לא יסף עוד מלאך ה' להראות להם והורגלו בלא ראות נסים אז למפרע זכרו המופתים והכירו את אשר הלך מאתם ואז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. ועוד נדבר בזה בפרשת כי תבוא בפסוק ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו'. גם עתה כדברים האלה אמר הכתוב לא ישמע אליכם פרעה והטעם הוא למען רבות מופתי לפי שהרביתי מופתים בארץ מצרים עד הנה. וזה החילם לעשות שלא לענות מפני ונוסף על זה כי כל המופתים נעשו לפני פרעה בעיניו ובפניו לכן לא שמע אליהם כי אינם נחשבים בעיניו. זה אמרו ומשה ואהרן עשו וגו' לפני פרעה זהו סבה שהחזיק לבו ולא שלח. ואל תתמה על החפץ בפירוש למען רבות מופתי שהוא כמו לפי כי כן בעל מעשה ה' מחדש בפירושו למען שיתי אותותי אלה בקרבו:

ד"א לא ישמע אליכם פרעה ומשה ואהרן עשו אם השי"ת היה מביא האותות לעיני כל מצרים למקטון ועד גדול רצוני שהמון העם ידעו בבירור הנפלאות והמכות כי אצבע אלהים המה הלא יתקבצו כלם וילונו כל הקהל על מלכם עד יכריחוהו לשלח את העם. אמנם המה לא ידעו הדבר על בוריו וחשבו שהצרות באות עליהם במקרה ולא ה' פעל כל זאת על כי לא שלחו העברים מארצם. לפי שמשה ואהרן התרו כל המכות לפני פרעה יחידי ולא בפרסום ודברים שבינו לבינם לא נשמעו בין החיים דלת העם היה סבה שלא הכריחו למלכם לשלחם כי ה' הקשה לב פרעה ועמו לא ידעו הדבר. וכל זה גזרה החכמה האלהית להעניש המצריים. כי אם משה ואהרן היו עושים המופתים כלומר שהיו מתרי' מכח המכות שלוח ישראל לעיני כל מצרי' היה צריך הי"ת להקשות לב כל המצריים למגדולם ועד קטנם לבעבור יקבלו ענשם הראוי. והתכוין ה' יתברך לעשות נסים בדרך יתקרב לטבע כל מה שאפשר (ז) ולא ירבה בנפלאות לאין צורך. ואלו יכול ה' תברך להתכבד במצרים ולהכותם מבלי שיקשה לב פרעה כבר היה עושה. אמנם לא אסתייעא מלתא. והביט ה' בפרעה שלא יעמוד במריו אם לא יקשה את לבו. ולכן לא דבר משה מעולם אלא לפרעה ולפעמים בעיני עבדיו היושבים ראשונה במלכות. לכן צוהו מטעם זה ה' יתברך לך אל פרעה בבקר הנה הוא יוצא המימה וכל זה להסתיר הדבר מעיני המון עבדיו כאשר אמרנו. על כן אמר לו השי"ת בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. פירוש בוא להתרות המכה לפרעה לבדו כי אני הכבדתי את לבו ולא ישלח את העם. אבל לב עבדיו אין צורך להקשות כי כבר כבד הוא הואיל ושמתי אותותי אלה בקרבו ירצה על פני פרעה לבדו והם לא ידעו. הלכך כאן אמר לא ישמע אליכם פרעה כי הקשיתי את לבו. וזה סבה שארבה אותותי בארץ מצרים לעיני כל העם במכת בכורות. כי הואיל ומשה ואהרן עשו כל המופתים לפני פרעה לבדו והחזיק ה' את לב פרעה על כן לא שולחו בני ישראל עד הנה. לפיכך צריכים אתם להתרות המכה הזאת האחרונה בפרהסיא כדכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' וכן היה מיד ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם אף בלי רצון פרעה:

ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ה'

הקשה מהרי"א אשכנזי מן הכתוב ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף והנה נראה כאן שהקדוש ברוך הוא בעצמו הכה כל בכור ולא המשחית? ותירץ שהמשחית היה מכניס עפוש האויר בבתים וזהו אמרו הנגף למשחית והקב"ה המכה. ולא ידעתי איך יתכן מה שכתוב ועבר ה' לנגוף את מצרים וגו' ולא יתן המשחית