מלאכת מחשבת חלק א קסו

ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ברגע כמימריה וכן (במדבר י"א) ורות נסע מאת ה' ויגז שלוים: ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד וגו': עד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם

יש לתמוה מה ענין שיגרשם ממצרים אצל שאלת כלי כסף וכלי זהב ולמה יצטרך להודיע למשה עתה שיגרשם מארצו וכבר יעדו טרם זה ל וגם הכפל שאמר כשלחו כלה וגו'? צריך ביאור. ומה שאמר גם האיש משה גדול מאד יראה לא צורך בו במקום הזה ל ויתכן כאשר ידענו שצוה ה' שישאלו ממצרים גם במעמד הסנה. ומשה אמנם נתעצל במצוה הזאת עד אחר המכה התשיעית. על כן הוצרך השי"ת לצוות שנית למשה שאין עוד זמן להתעכב. כי אמנם עוד נגע אחד יביא אל פרעה ובאותו פרק גרש יגרש אותם ולא יהיה להם פנאי לשאול. ולכן דבר נא כלומר עתה תיכף ומיד באזני העם שישאלו. ואמנם משה טעם אחר היה לו שלא לדבר ולהסית בני ישראל לדבר הזה עד הנה. לפי שעדיין לא יצא עליו שם גדול בארץ מצרים לשיאמינו לו מצרים להשאיל לעמו כסף וזהב. (ד) כי אולם ידוע שראוי לאדם לקנות שם טוב בתחלת מעשיו ואחר כך כל פעולותיו יחשבו לכף זכות ועתה אחר כל המכות גדל בשם טוב וחשב זה הזמן שראוי לשאול. ע"כ אמר גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם של מצרים. שבין עבדי פרעה ובין המצריים בטחו בו שישפוט עמו בצדק ואם ישאילו לישראל יצוה להחזיר הגזלה אשר גזלו: ד"א גרש יגרש דבר נא. שלא יפחד משה להוסיף הרוה על הצמאה לשאול טוב מצרים מיראה מדבר שימאנו לשלחם בעבור הונם ועשרם. כי אמנם כשישלח עליו מכת בכורות גרש יגרש ולא יחוש לכסף וזהב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. וכן ספר הכתוב שהיה. שנאמר וישא העם את בצקו וגו' ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו' הרצון בזה שיצאו אע"פ ששאלו ולא עכבום בשביל הממון: ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים: ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה לפני פרעה ויחזק ה' את לב פרעה וגו'

יש לגמגם על מה שאמר למען רבות מופתי. והנה לא נתרבו האותות והמופתים אחר כן אלא מכה אחת לבדה? גם סמיכות ומשה ואהרן צריך ישוב והוא דבר האמור ונודע עד הנה? ובאמרו עשו את כל המופתים לפני פרעה ואלו לא עשאום על פני פרעה מה יתרון בזה? והטעם שאין בעל הנס מכיר ניסו והאיש המלומד באותות ובמופתים אינם נחשבים בעיניו כאיש אשר לא ראם מימיו ואין נוהג בם. ויותר יחשבם מי ששמעם ולא ראם מאיש יהיו תמיד בעיניו זהו כוונת הפסוק (שופטים י"ג) ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. כי הלא יקשה בדברים איך לא הבין זה מקודם לכן ומי לא ידע בכל אלה וזרוע ה' הלא עליו נגלתה באמרו ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים. ובעלותו בלהב האש. עד שהוצרך להכירו כאשר לא יסף עוד לבוא ל ועוד קשה מה שאמר ומנוח ואשתו רואים שתי פעמים והיה טוב שיאמר לעיניהם פעם אחת ולא ישנה לו והיה די והותר? אלא שהרצון בזה כאשר אמרנו כי אין בעל הנס מכיר ניסו וראיית האותות והפלאים לרוב תביא לרואיהן בזיון כי נעשו לו בהרגלם טבע ולא יחשבו בעיניו. לא כן לאדם לא יראה נס אז יכיר הראשון הפלא ופלא. (ן) וכאשר יאבד אדם דבר הורגל בו אז ידע חסרונו ויכיר מעלת הדבר האבד אשר בעודנו בכפו לא חשבו. על כך מלאך ה' פעל פלאים נוראים רבים לעיני מנוח ואשתו לא אחת ולא שתים עד כי הורגלו בהם ז"ש