מלאכת מחשבת חלק א קסד

החדש כבר היה מתבהל מפני היסורין ההם ושולחם עם כל חזוק ואומץ מזגו. ככה תראה ברדפו אחרי בני ישראל. כי אין עזות פנים גדולה מזאת עד שראוי לחשבה לשטות הדעת. כאשר אחרי כל המכות הגדולות אשר ראו עיניו בארץ מצרים עוד יעיז פניו וישנס מתניו לרדוף אותם בארץ ערבה ושוחה ולבוא אחריהם בתוך הים. לולי כי ה' אמר ותהי והוציאו מרשותו לקצה האחרון. ולכן גם שמה כתוב ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל. בדברים האלה תבין ותשכיל מדוע כתב בכלם כאשר דבר ה' ובהיות הרצון אל חזוק ואומץ לבב פרעה מיום צאתו מבטן הורתו. וגם אל החזוק הנוסף לו מאת ה' בבוא המכות שלא ישמע אליהם. שה' צוה הדבר. אמנם לא היה כן בדבר ובערוב כאשר כבר אמרנו שלא היה שומע אליהם אף אם לא נתחזק לבו ועל כן כתוב בהמה ויכבד ולא ויחזק כמו שאמרנו עד הנה. וגם מזה הטעם לא היה ראוי שיאמר כאשר דבר ה' בצפרדעים. אלא שכבר ראינו שבהם טעה פרעה בדברי משה וראה כי היתה הרוחה ושתפש משה לשונות ראויים להטעות פרעה כאשר אמרנו למעלה. וזה דבר ה' למשה בסנה. על כן בצפרדעים גם כן הוסיף כאשר דבר ה'. אם כי לא היה ראוי שיכתב לסבה אשר הצענו: פרשת בא בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו

לא פירש מה יאמר לו? ואין טעם כי אני הכבדתי לומר שיבוא אל פרעה? והנכון לפי מה שפירשנו בסמוך ויוסף לחטוא ויכבד לבו הוא ועבדיו. שזאת היתה ההוספה בחטא שהחטיא את עבדיו בטענותיו וידענו כי החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. והנה משה היה מתרה ומוכיח פרעה מידי יום ביומו טרם בוא המכות כדי שישוב מקשיות ערפו וישלח את ישראל וינצל. עתה בראותו שהיה חוטא ומחטיא יתכן שמשה לא יאבה לבוא לפניו להתרות לו הואיל ואין מספיקין בידו לעשות תשובה. הוכרח הי"ת לצוותו שלא ימנע מלבוא אל פרעה כפעם בפעם לבעבור שהחטיא את עבדיו. כי אמנם ה' יתברך הוא היה סבה גם אל כבדות לב עבדיו. וז"ש בוא אל פרעה והתרה בו כתמול שלשום. לפי שאני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו ומאתי היה הדבר. ולפנינו עוד נדבר בזה בפסוק לא ישמע אליכם פרעה: ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך וגו' ובבוא המכה כתוב ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבור מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן

ומה שנאמר ביואל (ב') עם רב ועצום כמוהו לא נהיה מן העולם נראה שהיה כבד משל מצרים ל כל המפרשים בחרו להם טעם כפי רצונם. ואולם לדעתי אין צורך לכל אלה. הואיל ולא אמרה התורה בזה שאחריו לא יהיה ארבה רב כמוהו אלא כתוב לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן. רצונו שלא יבוא לעולם ארבה בדמות בצלמו ובתנאים שבאו עמו כאשר נפרש כי כאן נעשו בו מעשה נסים מה שלא אירע ביואל. הפלא הראשון כי הארבה דרכו לנוח בשדות מקום זרע ותאנה אולם בבתים עין לא ראתה. לכן אמר ומלאו בתיך ובתי כל מצרים וזה לא ראו אבותיך מעולם. וכן אמר ויעל הארבה על כל ארץ מצרים גם בבתים וחצרות ובדבר הזה לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן. הפלא השני (א) שמנהג העולם כשיבוא כל חולי וכל מכה בארץ אחת גם שכיניה תדבקם הרעה שאוי לרשע ואוי לשכנו. ואם יבוא ארבה בארץ יהיה